אוראל רוני-בלמתוך עולמות שונים היא צומחת
בימים של פילוג הרסני מתמשך בין קבוצות בחברה הישראלית, כדאי לזכור שיש אנשים רבים שחווים פערים על בסיס יומיומי ובכל זאת מצליחים לחיות יחד – באהבה. לרגל יום האהבה, שחל השבת, שלושה זוגות – דתייה וחילוני, רווקה וגרוש, אשכנזייה ומזרחי – פותחים את הלב ומשתפים על הפערים, על ההתמודדות ועל מה שחשוב באמת. וגם: יועצת זוגית עם תובנות מפתיעות "צמיחה מתחילה דווקא במקום שבו רואים את העולם אחרת"
"התחלנו כחברים ללימודים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. לאט-לאט נוצר קשר שעוד לפני שהיה עמוק, הייתה בו כימיה טובה מאוד. הסביבה שמה לב לזה לפנינו, והציעו לנו שנצא. התגובה הראשונית שלי הייתה שלילית – הרי הוא חילוני ואני דתייה", נזכרת הדס מלמד, שנישאה לפני כחודשיים לחברה הטוב עמית. "עם הזמן, הבנו שיש כאן משהו מאוד עמוק, שהוא מעבר לאהבה ולכיף להיות ביחד. לפני שהתחלנו לצאת, דיברנו על הפערים, ואחרי שהצפנו לאן כל אחד מסכים למתוח את הגבולות שלו – ראינו שאפשר לנסות".
הצעת האירוסין הגיעה כ-8 חודשים לאחר מכן. "גם זה היה פער שהיינו צריכים לדבר עליו לפני", מודה הדס. "עמית ידע מראש שאצל דתיים תקופת ההיכרות לא נמשכת כמה שנים. אני מצידי אמרתי לו שהגבול שלי הוא שנה וחצי עד לחתונה, והוא קיבל את זה. ככל שהזמן עבר, שנינו שמנו לב שאנחנו כבר רוצים להתקדם לעבר הצעה". בדרך הם היו צריכים להתגבר על קשיים, כמו לחץ מהמשפחה שלה שרצו כבר לראות טבעת, וחשש מהצד שלו מאירוסין בקשר שנמשך פחות משנה. בנוסף, ההורים של הדס רצו לוודא שהיא בוחרת בחיים שמתאימים לה, ולא כי התאהבה בחילוני. "הם רצו לראות שאני מתכוונת להישאר דתייה. לאבא שלי היה קצת קשה לקבל את הרעיון, אבל אחרי שהוא נפגש עם עמית – כל הקושי נעלם. הם ראו שיש לו מידות טובות, שהוא אדם טוב עם לב טוב, וזה מנצח מבחינתם הכל, גם מבחינתי", היא אומרת בחיוך.
"שנינו עושים הקרבות גדולות מאוד, וגם יוצאים מנקודת הנחה שכל אחד ועבודת ה' שלו. זה שהוא לומד למבחן בשבת או יחליט לא לצום בט' באב – זה שלו"
הזדמנות עצומה להתפתחות אישית
"הצפנו את כל הקשיים האפשריים, כך שעד כה לא נתקלנו במשהו שלא חשבנו עליו", מספרת הדס. "שנינו עושים הקרבות גדולות מאוד, וגם יוצאים מנקודת הנחה שכל אחד ועבודת ה' שלו. זה שהוא לומד למבחן בשבת או יחליט לא לצום בט' באב – זה שלו; ומצד שני, אם אני מחליטה ללכת עם כיסוי ראש מלא ולבוא בלבוש צנוע יותר להורים שלו – גם זה שלי מול ה'", היא אומרת, ומוסיפה שהיא מניחה שבהמשך גידול ילדים יזמן אתגרים נוספים.
המפתח להתמודדות נכונה בעיני הדס הוא תקשורת ישירה וכנה שמבוססת על כבוד הדדי, בלי לנסות לשנות את האחר ובלי לפחד מהקושי ולהעצים אותו. "זה ממש מקטין את הבעיה ועוזר לצד השני להבין אותך יותר", היא מסבירה. "לדוגמה: במקום לומר 'אני לא רוצה שנהיה אצל המשפחה שלך בליל הסדר', נציג את האמת המוחלטת – 'אני אשמח להיות אצל המשפחה שלך, אבל אני צריכה לשמור פסח והמטבח לא כשר לפסח'".
תארי אירוע שהצריך גמישות רבה משניכם.
"חברים שלו רצו לעשות ארוחת ערב שבת ביחד, או בלשונם 'ארוחת שישי'. הבעיה הייתה שהבית של החבר המארח היה לא כשר, וגם נמצא במרחק של שעה הליכה מהבית של ההורים של בעלי, שגם גרים בקומה 14 בלי מעלית שבת. לאחר שדנו באפשרויות, הגענו לפתרון: הכנו הרבה אוכל לעצמנו, אמא שלו הסיעה אותנו לשם לפני כניסת שבת, ובחזור הלכנו ברגל בטיול מבורך וארוך. בסעודה עצמה אצל החבר היו מכשירי טלפון על השולחן, ומצד שני עמית עשה קידוש בשבילי, וצעד איתי את כל השעה חזור. הוא גם עלה איתי את 14 הקומות, למרות שהיה יכול לעלות במעלית, וזה היה לגמרי בסדר מבחינתי".
"כבר במהלך תקופת האירוסים הבנו שלחיות עם אדם שהוא מאוד שונה ממני, זו הזדמנות עצומה להתפתחות עצמית, להיות אנשים גדולים יותר", מוסיפה הדס. "גם מבחינת העולם החדש, שאפשר ללמוד ממנו דברים נפלאים, וגם עצם זה שאנחנו מרחיבים את המחשבה ונאלצים כל הזמן להישאר בגמישות. גם מול האתגרים הכי קשים, הגישה האופטימית והשמחה הופכת את הכל למשחק מהנה".
הלב מדבר אחרת
"התחתנו בגיל מאוחר יחסית, כשאני הייתי כמעט בת 34 ובעלי בן 35", מספרת נעה צברי, הנשואה זה שנה ו-4 חודשים לנוגן, וביחד הם חובקים בן מתוק. הכל התחיל כבמסגרת הלימודים שלה במדרשת 'בלכתך' בפתח תקווה, אחת המשתתפות הציעה לנעה להכיר את נוגן. "היא חשבה שהוא חמוד, ושאני חמודה, וזהו", משחזרת נעה. "על הנייר לא היה משהו משותף בינינו – בעלי תימני, רמב"מיסט. אני אשכנזייה, הרב קוק. עולמות שונים, עדות שונות, אבל בסוף הבנו שהערכים ותפיסת העולם די דומים, כך שיש לנו בסיס טוב לבנות עליו בית".
נעה נזכרת בקשיים הראשוניים שהם חוו כשהחלו לצאת. "אותי העסיק בהתחלה איך רואים אותנו בחלק החזותי. אני בהירה מאוד, ובעלי כהה עם סימונים וזקן. אמנם שנינו גדלנו ביישובים מעורבים, ועדיין תימנים כמוהו לא ממש פגשתי. גם מבחינת ההסללה של החברה, היה ברור שאני אתחתן עם אשכנזי בסגנון שלי. גם בפן המעשי – הוא רצה ללכת בדרך של סבא שלו. זה בא לידי ביטוי בחזות החיצונית, בדיבור ובהלכות. בסוף הלב מדבר אחרת, אבל לקח זמן לקבל את זה. אבל כשאני רואה כמה אוהבים ומעריכים אותו והוא באמת מקסים ואהוב – כל שאר הדברים מתגמדים".
נעה ונגן חגגו אירוסין וגם חינה, והחתונה שלהם – איך לא – הייתה מיוחדת ומגוונת מאוד. "רציתי להקה אשכנזית טיפוסית. בסוף הבאנו גם להקה וגם את ציון גולן, שהוא זמר תימני 'הארד קור'", היא נזכרת בחיוך. "אנשים התלהבו כל כך, שבסוף רוב החתונה הייתה עם מוזיקה תימנית. אני אוהבת את המוזיקה הזו. יחד עם זאת, זה לא מה שדמיינתי אף פעם". גם החופה הייתה בנוסח תימני. "הרב שחלמתי שיחתן אותנו היה עד בחופה במקום זאת, כך שמצאנו את הפתרונות", היא אומרת.
"כשהייתי בחדר לידה שמנו שירי יהורם גאון וגם מוזיקה תימנית. רקדנו והמיילדות התלהבו. בע"ה הילדים שלנו יקבלו את כל העולמות – סיפורי שואה וסיפורי תימן. יש בזה משהו יפה"
קיבוץ גלויות בבית חולים
הפערים בין בני הזוג באים לידי ביטוי בפרטים הקטנים. "השנה בתשעת הימים יכולתי לאכול בשר, ובפסח אני יכולה לאכול קטניות, שזה לא בא לי בקלות. מצד שני, עברתי לשמור 6 שעות בין בשר לחלב", נעה מונה כמה שינויים שהחילה על עצמה בעקבות האהבה. יחד עם זאת, נעה בוחרת להעריך את האכפתיות כלפי התחום האמוני והתורני-הלכתי, במקום להתמקד בהבדלים ומוסיפה: "יכול להיות שהיה קל יותר להתחתן עם מישהו דומה שילך עם אבא שלי לבית הכנסת בכל התפילות. אז הם הולכים יחד בערב, ובבוקר נוגן הולך למניין התימני. והילדים שלנו בע"ה יקבלו את כל העולמות – סיפורי שואה וסיפורי תימן. יש בזה משהו יפה שאנחנו מאוד אוהבים". אפילו בלידת בנם הם למדו ליהנות מהשילוב: "כשהייתי בחדר לידה שמנו שירי יהורם גאון, ששנינו אוהבים, וגם מוזיקה תימנית, לעזור לי בשלב של הצירים. רקדנו והיה מצחיק, המיילדות התלהבו", נזכרת נעה בחיוך.
מה הבסיס שמחזיק את הקשר שלכם?
"אני חושבת שבסוף, דווקא בשנים של הרווקות מבינים מה העיקר – הערכים. היה לי חושב בחור תורני, עם התפיסות שאני מחזיקה בהן של אהבת הארץ, אהבת אדם ואהבת התורה. בחור שמח וירא שמיים. הלכתי לפי הקו המנחה הזה, ויחד בחרנו להתמודד עם האתגרים ולהוציא מהם את הטוב". "גם אם באים עם סטיגמות, בסוף אנחנו פוגשים אדם, לב", היא מוסיפה. "דווקא בגיוון יש משהו שעושה כיף וטוב, והעיקר הוא להקים בית שמח ולאו דווקא בית שמוגדר עדתית באופן כזה או אחר. לכולם יש אתגרים, מה שחשוב הוא לדעת שיש לך שותף ומישהו שמוכן לעבוד איתך עליהם".
הנשמה שמאחורי הסטטוס
"היו לי ציפיות גדולות ורשימת קניות מוגדרת. התייחסתי בעיקר לדברים חיצוניים, כמו: עדה, מראה חיצוני, איפה הוא שירת בצבא וכדומה, ולא התמקדתי בתכונות האישיות הרלוונטיות באמת לחיי נישואין. כשפעם אחת מישהי העזה להציע לי בחור גרוש, נעלבתי עד עמקי נשמתי. הרי לכאורה לא חסר לי כלום. לא היה סיכוי שאסכים לשמוע על מישהו שהוא פחות ממושלם", מספרת יעל רבינוביץ, נשואה 9 שנים לליאור, אותו הכירה אחרי פז"מ ארוך בעולם הדייטים. "נקודת השבר שלי הייתה כאשר סופסוף השגתי את הבחור ה'מושלם', שהיו בו כל הדברים החיצוניים שחיפשתי – אבל לא הייתה בינינו שום התאמה אמיתית. אז הבנתי שאני לא בכיוון הנכון, ושעליי לבדוק עם עצמי אם אני רוצה למצוא זוגיות נכונה ומדויקת עבורי".
הם הכירו בטיול עם חברים משותפים לאמסטרדם – היא הייתה רווקה בת 27, הוא גרוש בן 34 ואב לילד מנישואיו הקודמים. "דווקא במקום הכי פחות צפוי, שבאתי אליו מתוך ייאוש של שנים, נפגשנו וקיבלתי את השיעור הכי חשוב בחיים שלי. אני חושבת שעצם זה שהכרנו במפתיע, בארץ זרה, עזר לי להניח בצד את הפחדים ולהכיר באמת. ראיתי את הנשמה מאחורי הסטטוס, גיליתי אדם נפלא וחברותי ורגיש ומתוק, בחור מאוד טוב – שבמקרה הוא גם גרוש".
יעל מתארת כימיה, חברות וחיבור מיוחד במינו שנוצרו כבר בתחילת הקשר. "פתאום לא הייתי צריכה לעבוד על עצמי בסיזיפיות כדי לבדוק אם יש לי כימיה עם הבחור שאני יוצאת איתו. לא הייתי צריכה לשאול את עצמי אם ככה אמורים להרגיש – הכל פשוט היה שם, בפשטות ובטבעיות".
איך ההורים שלך קיבלו את ליאור?
"ההורים שלי, כמו כל הורה, רצו בשבילי את הטוב ביותר. יש לי קשר מאוד מיוחד וקרוב עם הוריי, והיה לי ברור שבכדי להיכנס לזוגיות שכזאת אהיה חייבת את ברכתם ותמיכתם. אבל זה לא בא בקלות. נישואים באופן כללי הם מורכבים, נישואים שמגיעים עם ילד – מורכבים אף יותר. כשכבר הסכימו לפגוש את ליאור, הם התאהבו בו מייד. הייתה פגישה נפלאה, שבסופה אבא שלי חיבק אותי חזק ואמר לי: בפעם הראשונה הבנתי את פירוש הפסוק 'אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה'. אדם יכול להיות במערכת זוגית שאינה טובה לו והוא יהיה בה כאבן מאוסה, אך בזוגיות טובה ומדויקת יותר הוא הופך לראש פינה”.
כחצי שנה לאחר שהכירו באמסטרדם, הם נישאו. "בחרנו להתחתן מהר כי אמרתי לליאור שלא יעזור לי עוד דייט במסעדה או בקולנוע, חייבים לצלול למים ולהתחיל לעבוד. אם לכל זוג השנה הראשונה לנישואין היא שנה מאתגרת – עבורנו הייתה זו שנה מאתגרת פי כמה. לדוגמה: כדי להיות קרובים לבנו של ליאור, נועם, בחרנו לגור בנתניה. זה דרש ממני לנסוע ב-5 אוטובוסים כדי להגיע למקום העבודה שלי בהדסה עין כרם בירושלים. הייתי חוזרת בשבע בערב לבית ריק ונופלת מעייפות. עברנו תהליך שלם כדי לבנות את המשפחה שלנו".
"כשפעם אחת מישהי העזה להציע לי בחור גרוש, נעלבתי עד עמקי נשמתי. הרי לכאורה לא חסר לי כלום. לא היה סיכוי שאסכים לשמוע על מישהו פחות ממושלם. לא התמקדתי בתכונות הרלוונטיות באמת לחיי נישואין"
כיום יעל וליאור הורים ל-5 ילדים משותפים, והם מציגים את סיפורם האישי בהצגה "עד שמצאנו", שנוגעת בסוגיות הרגישות ביותר של נישואין, גירושין, רווקות מאוחרת, שבירת סטיגמות ועוד.
מרחב של צמיחה
בת-חן ווייל, יועצת זוגית ומינית, מייסדת קהילת "להיות אישה", מתייחסת להתמודדות עם פערים בין בני זוג. "בעיניי, בין כל בני זוג קיימים פערים מעצם היותם שני אנשים שונים, איש ואישה, שגדלו בסביבה שונה. אפילו בין תאומים זהים שגדלו באותו בית, יהיו הבדלים. זה מובנה בחיים. הסופרת ביירון קייטי מדברת על כך שהכאבים שלנו לא נובעים מהפער בין החלום למציאות, כי זה משהו מאוד נורמלי וטבעי, אלא הוא נוצר מתוך הפרשנות שאנחנו נותנים לפער הזה. אם ניתן פרשנות שלילית, נחווה את הפער כסבל גדול מאוד", היא מסבירה.
"רוב הזוגות היו מודעים באופן כזה או אחר לפערים ביניהם עוד לפני החתונה, הרבה פעמים לפני החתונה זה בדיוק מה שמשך אותם אחד לשנייה, ולאחר מכן זה גם מה שמעצבן אותם ומוציא אותם מכליהם", מוסיפה היועצת. "הכאב עלול לנבוע מכניסה למקום של קורבנות או מנפילה למקום של ניסיון לשנות את השני על ידי מניפולציות, ויש גם אנשים שנופלים לריצוי, בגלל הקושי להתמודד עם המתח שהפער יוצר. כל זאת כששוכחים שאנחנו בחרנו אחד בשנייה, ובמקום האמוני גם הקב"ה בחר זאת עבורנו".
"רוב הזוגות היו מודעים באופן כזה או אחר לפערים ביניהם עוד לפני החתונה. הרבה פעמים לפני החתונה זה בדיוק מה שמשך אותם אחד לשנייה, ולאחר מכן זה גם מה שמוציא אותם מכליהם"
מה את ממליצה לבני זוג לעשות כשמתגלים פערים ביניהם?
nathan-dumlao-unsplash
"רצוי לא להתעסק בלגשר על המרחק שנוצר בין בני הזוג בעקבות הפער. בני אדם אוהבים דברים שדומים אחד לשני, ופערים מטבעם יוצרים מתח ותחושה של ריחוק וחוסר שייכות, שהיא לא נעימה לנו גם פיזית. במקום זאת, אני מציעה להסכים להיות בפער ובכאב, ולהסכים להתבונן איך אנחנו יכולים בכל זאת להישאר ביחד בתוך הקשר, למרות או אפילו בגלל הפער הזה. אז יתרחש מצב מדהים של צמיחה. פער הוא מרחב מפרה. גם מינוס ופלוס יוצרים מעגל חשמלי כשאנחנו מחברים אותם ביחד. החיבור יוצר מתח שהוא אנרגיה של חיים, כך מתאפשרות צמיחה, תמיכה והתפתחות, שזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים מזוגיות – מערכת שמתפתחת אותנו. כשבני הזוג יתבוננו פנימה וידברו לא מתוך רצון לשנות אלא להקשיב, הם יגלו שחוסר ההסכמה הוא מאוד ספציפי, ולא מהותי כל כך כמו שחשבו קודם".
