יעקב ספוקויני
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" [פרשת החודש – שמות יב' ג]. פרשני התורה התקשו בכוונת הכתוב 'לכם'. למה רק לכם? מי לא מונה כך את החודשים? הרמב"ן מסביר, כי יש לנו פה שני מניינים. מניין אחד של השנים המתחיל בתשרי שהוא ראש השנה שלנו. מניין אחר הוא מניין הגאולה. "כי בכל עת שנזכיר החודשים, יהיה הנס נזכר". ועוד מסביר הרמב"ן "'לכם' – לומר לך שקידוש החודש צריך בית דין מומחין".
תפקיד בית הדין בעיבור החודש הוא לא רק סידור חשבונאי, אלא ממחיש את שִעבוד הזמן כולו לתורה ולחוכמתה. שהרי על מצווה זו גם נאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". על פי מצווה זו נקבעו תחנות בזמן, לא רק על יסוד חשבון מחושב ומדוקדק של מהלך גרמי שמיים, אלא שלוח מיוחד זה נבנה גם בהתאם למצוות התורה.
במשך דורות רבים שמרו יהודים על זהותם, בין היתר תוך כדי שימוש בלוח העברי בחיי היום-יום. יהודים נהגו לזכור דברים שנעשו 'אחרי החגים', 'לפני פסח', וכדומה. כך נוצר לוח זמנים יהודי שיש לו אופי מיוחד משלו.
השליטה בזמן כמעט ואבדה לנו כמה שבועות לפני הקמת המדינה. המהלך שהתחיל בהחלטת החלוקה בכסלו [כט' בנובמבר] תש"ח ואמור היה להוביל להכרזת המדינה, קיבל לפתע תפנית שלילית. נציג ארה"ב באו"ם הודיע כי ארצו שוקלת לסגת מתמיכתה בתוכנית החלוקה ובמקום זאת, לתמוך ב"משטר נאמנות" מטעם האו"ם. הסכנה הייתה מוחשית, שכן קרבות הדמים לא חדלו לרגע ועל אף כמה ניצחונות, היו בצד היהודי אבדות כבדות. האמריקאים טענו שצריך להציל את היהודים מעצמם. או אז נשלף הנשק הסודי – חיים ויצמן הזקן והחולה נשלח לארה"ב על מנת לפגוש את הנשיא טרומן ולנסות לשכנע אותו להמשיך ולתמוך בתכנית החלוקה.
ויצמן התאכסן במלון בניו יורק וחיכה להזמנה מהבית הלבן. ויצמן האיץ בחברי הסוכנות להזדרז עם הפגישה. הוא טען שכל עיכוב עכשיו בהקמת המדינה עלול להיות בבחינת בכיה לדורות. ברם, טרומן, בשל מחלוקת פומבית עם כמה מראשי יהדות ארה"ב, נתן הוראה שלא להכניס אליו שום פוליטיקאי ציוני.
ראשי הסוכנות בארה"ב טיכסו עצה מה לעשות. מישהו נזכר שיש לטרומן חבר יהודי בשם אדי ג'יקובסון. הוא היה שותפו של טרומן לעסקי הבגדים. יחד הם פשטו את הרגל בזמן המשבר הכלכלי בשנות ה-20 של המאה ה- 20. לאדי הייתה גישה חופשית לבית הלבן, בזכות ידידותו עם הנשיא. עכשיו, כשהשעה דוחקת, הוזמן ג'ייקובסון לפגישה עם ויצמן. הוא היה מסוחרר מרוב התרגשות, שכן העריץ את ויצמן. הוא התבקש ללכת אל הנשיא ולבקש ממנו לפגוש את ויצמן.
אדי נכנס אל הבית הלבן לפגישה עם הנשיא. מיד בתחילת הפגישה אמר לו טרומן, אדי, אני מקווה שלא באת לדבר איתי על פוליטיקה. אדי ניסה לדבר על ליבו, לפגוש את ויצמן, אך לשווא. ממש לפני שעזב את החדר הסגלגל, הבחין ג'ייקובסון בפסלון קטן בדמותו של אנדרו ג'קסון, לשעבר נשיא ארה"ב, שטרומן העריץ. הוא לקח את הפסלון לידיו ואמר לטרומן "הן הוא גיבורך כל ימיך, מן הסתם קראת כל ספר על ג'קסון שיצא לאור… את הפסל הזה הצבת לפני בנין בית-המשפט המחוזי של מחוז ג'קסון בקנזאס-סיטי בעת שבנית אותו… מעולם לא נפגשתי [עד השבוע] עם האיש שהוא גיבורי כל ימי", אמר. "אבל, למדתי את עברו, כשם שלמדת אתה את עברו של ג'קסון. הוא היהודי הגדול ביותר בימינו… אתה עצמך אמרת לי, שהוא מדינאי גדול ואיש מחונן מאד. על ד"ר חיים ויצמן אני מדבר. הוא איש זקן ואדם חולה מאד. הוא נסע אלפי קילומטרים, כדי להתראות עמך. והנה אתה דוחה את הפגישה עמו. אין זה לפי דרכך", כך כתב טרומן ['שנות מסה ותוחלת' עמ' 165-166] שהוסיף, "משהלך אדי, נתתי הוראות להביא את ד"ר ויצמן לבית הלבן בכל ההקדם שאפשר". בפגישה עם ויצמן הבטיח טרומן לתמוך בהקמת המדינה היהודית. כך אכן עשה כשהכיר במדינה 8 דקות בלבד לאחר הכרזת העצמאות. בזמן היהודי נקבע תאריך חדש – ה' באייר, יום העצמאות. סימנו בלוח העברי ז-ע- בכל שנה ביום שחל בו שביעי של פסח, חל גם יום העצמאות.
Yaakovspok1@gmail.com
(ויקהל פקודי תשפ"ג)
