יעקב ספוקויני"וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד". מה היה עיקר חטאם של אנשי סדום?
בגמרא במסכת סנהדרין [קט.] נכתב: "אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר 'וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַ-ה' מְאֹד'. רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא. אמר רב יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם… כיצד חטאו בממונם? אנשי סדום לא התגאו אלא בשביל טובה שהשפיע עליהם הקב"ה ומה כתיב בהם? 'אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ' [איוב כח ה-ו]…. וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו, למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלא לחסרינו [מכספנו] בואו ונשכח רגל מארצנו, שנאמר 'פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ' [שם,ד]". ה' הרבה עליהם עושר טבעי והם לקחו הכול לעצמם ולא היו מוכנים לחלוק את העושר עם בני אדם אחרים גם אם היו במצוקה. מידה זו הפכה לקיצונית יותר ויותר עד שהענישו את מי שהעז לארח בביתו איש זר. על כל אלה הפך ה' את המקום באש וגופרית.
שנים רבות לא היה כל יישוב בסדום, עד שבאו הגואלים בימי שיבת ציון, בתחילת המאה העשרים. הראשון שהעלה רעיון להפיק תועלת מאוצרות ים-המלח היה המהנדס משה נובומיבסקי, שנולד במזרח סיביר ליד מכרות הזהב. משה, שלמד הנדסת מכרות באוניברסיטת קניגסברג [פרוסיה], היה יזם בנשמתו. הוא פגש במדען הציוני, פרופ' אוטו ורבורג. יחד גלגלו רעיון להפקת אוצרות טבע מים המלח. שניהם ראו בכך מפעל שיסייע לקומם את שיבת ציון. הם הקימו [1906] חברה לתעשיות שתבדוק את אפשרויות ההפקה של המינרלים בים המלח וסביבתו. בינתיים, השתנה השלטון והבריטים כבשו את א"י. נובומיבסקי וחבריו נאלצו להילחם במדיניות הבריטית הלא אוהדת. רק בשנת 1930 קיבלו זיכיון מממשלת בריטניה לכריית המינרלים. יתרה מכך, הזיכיון ניתן רק לאחר שניאותו להעמיד בריטי בראשות החברה.
לאחר קבלת הזיכיון, התקשו היזמים בהסעת פועלים הלוך ושוב לירושלים, אז עלה רעיון ההתיישבות. הבריטים הערימו קשיים על התיישבות יהודית ולפיכך הקימו 'מגורים זמניים' בצד המפעל. השכונה הזמנית בסדום הרגיזה את האמיר עבדאללה, שלא הסכים להתיישבות יהודית בשטח האמירות, והיא פונתה. בשנת 1939 השיג נובומיבסקי אישור להקמת יישוב במסווה של 'שכונת פועלים' וזה היה גרעין ההתיישבות של קיבוץ בית הערבה בצפון ים המלח.
הפועלים הלא מיומנים התחילו בניסויים בבריכות אידוי ואט-אט הגיעו להישגים גדולים גם בקנה מידה בינלאומי. מפעלי כריית האשלג הוקמו בסדום ואת התוצרת השיטו בסירות לצפון ים המלח. בצד כריית המינרלים, הוכיחו ניסיונות חקלאיים כי הצירוף הנדיר בין האדמה הפורייה והחום הגבוה מניב פירות במהירות ובגודל נדיר. הבעיה העיקרית שהעיקה כל העת הייתה הבעיה הביטחונית. קיבוץ בית הערבה נכלל בשטח המיועד למדינה הערבית. למרות זאת, הבריטים, שאף הם הרוויחו ממפעל האשלג, הקצו כוח לליווי שיירות הפועלים בתחילת מלחמת העצמאות. ליווי זה נפסק, כשהחליטו הבריטים סופית לעזוב את הארץ. במקום היה מחנה אימונים של הפלמ"ח ועקב כך נותרה בקביעות מחלקה אחת להגנה על הקיבוץ. לאחר נפילת גוש עציון, גבר הניתוק מהכוח העברי המרכזי והוחלט לפנות את הקיבוץ, לא לפני החרבת מבני התעשיה, כדי שלא יפלו בידי הערבים.
קבוצת המגינים הופנתה להגנה על מפעלי סדום. המגינים החזיקו מעמד עד להגעת כוחותינו בעת 'מבצע לוט'. המבצע יצר רצף טריטוריאלי בשליטה ישראלית עד סדום וים המלח. מתיישבי בית הערבה חזרו לקיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים. מפעלי ים-המלח הרווחיים סייעו לתקומת ישראל בארצו. המפעלים, יחד עם בתי המלון הרבים באזור, הפכו ליעד תיירותי. כך הפכה סדום ממקום דוחה אורחים, לאזור מכניס אורחים ברמה גבוהה.
Yaakovspok1@gmail.com
