יעקב ספוקויני"וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה…" [לב, ד].
חטא העגל מעורר תמיהה: כיצד ייתכן שעם, אשר ראה ניסים גלויים כמו מכות מצרים ונס קריעת ים סוף ואשר שמע את קול ה' בהר סיני, הלך ועשה לו עגל? ריה"ל בכוזרי כותב כי לא חיפשו עבודה זרה אלא 'נעבד מורגש' שבאמצעותו יעבדו את ה'. לעומתו, הרמב"ם מסביר כי "אין בטבע האדם שיגדל על עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם ואח"כ ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם ויילחם עם ילידי הענק פתאום". קשה לעם להשתחרר בבת אחת מדעות קדומות על אלילים מוחשיים ולעבור מיידית לאמונה בא-ל אחד בלתי מוחשי.
רש"י מסביר על פי מדרש תנחומא, כי אלה שדחפו לעשיית העגל היו "מכשפי 'ערב רב' שעלו עמהם ממצרים ועשוהו בכשפים", כך שרק כ-3,000 מתוך כל העם רקדו סביב העגל ולא כל העם.
במשך הזמן הפך 'עגל הזהב' למושג מושאל העוסק ברדיפה מוגזמת אחר כסף. אומות העולם הרבו לקטרג על עם ישראל על רדיפה מוגזמת אחר הכסף. המציאות שונה לחלוטין.
אברהם אבינו ניצח במלחמה את ארבעת המלכים על מנת להציל את לוט ולא לקח לעצמו שלל. גם במגילת אסתר נאמר 'ובביזה לא שלחו את ידם'. עם ישראל ידוע כעם שתורם ממון רב על מנת להציל נפשות, בדיוק ההפך מתדמית הרדיפה אחר עגל הזהב.
כל זה לא הפריע לנאצים להפיץ את הכזב על 'אלוהי הכסף' של היהודים. בסרט התעמולה 'היהודי הנצחי' צילמו הנאצים סצנה בתוך בית כנסת. ברקע נשמע היטב קולו של החזן, אך המצלמה מתמקדת בסחורה העוברת מיד ליד תוך כדי התפילה, להמחיש כי יהודי וכסף הולכים כביכול יד ביד.
יתרה מכך, הבמאי הגרמני פריץ היפלר ביקש ליצור הנגדה ברורה בין טיפוס היהודי העצלן, הרמאי ורודף הממון המחפש להתעשר לבין הגרמני היפה והעמל לפרנסתו ביושר ובעבודת כפיים. עדי ראייה סיפרו כי הגרמנים שוטטו בגטאות ורשה ולודז', חיפשו את היהודים המכוערים ביותר, חילקו להם הוראות מה לעשות וכפו עליהם כיצד לנהוג כדי להמחיש את ההנגדה הזו.
ברם, המציאות הייתה שונה לחלוטין. הנאצים הם שביצעו את השוד הגדול בהיסטוריה. מייד עם כיבוש אוסטריה במרץ 1938 השתלטו הנאצים על הבנק האוסטרי והוציאו מתוכו את אוצרות הזהב. כך עשו אחר כך גם לצ'כוסלובקיה. ביוון הכריחו את הבנק המרכזי להעניק להם כחצי מיליארד מארק, "הלוואה" שמעולם לא החזירו. כלפי היהודים הפעילו הנאצים את תהליך האריזציה – השתלטות גרמנית על העסקים היהודיים. תחילה בגרמניה, ואחר כך באוסטריה ובמקומות כיבוש נוספים. שוד הרכוש היהודי נעשה עוד בטרם הובלו היהודים להשמדה.
מאז התרומות לבניין המשכן במדבר ועד ימינו, יהודים תורמים והרבה. זו מציאות רחוקה מהאשמה האנטישמית על היהודים ועגל הזהב
כך למשל כותב ההיסטוריון שירר: "אני עצמי ראיתי כנופיות של אנשי אס.אס מסיעות כלי כסף, שטיחים ושאר ביזה מארמון רוטשילד. רוטשילד עצמו הצליח אח"כ לקנות לו היתר יציאה מווינה כאשר מסר את תעשיית הפלדה שלו למפעלי הרמן גרינג. כמחצית מיהודי וינה הצליחו עד תחילת המלחמה לקנות חירותם ולהגר ע"י מסירת רכושם לנאצים" ['עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי', עמ' 284].
הנאצי אלפרד רוזנברג הקים את 'המכון לחקר בעיית היהודים', כאשר משימתו העיקרית הייתה שדידת אוצרות האומנות, הארכיונים והספרים מיהודים. אח"כ הקים מטה מבצע מיוחד בצרפת להשתלטות על חפצי אומנות ותרבות.
על פי הדוח שלו, בין השנים בשנים 1940-1944 הועבר השלל של דברי האומנות לגרמניה ב-137 קרונות רכבת, ובהם 4,174 ארגזים. הם הכילו קרוב ל-22,000 פריטים, מתמונות ועד ספרי תורה – הכל נשדד. חלק מדברי האומנות הועברו ישירות לידי גרינג והיטלר. גם במזרח אירופה נעשתה פעולה דומה. בכל הארצות הכבושות נשדדו הספריות היהודיות, וביניהן הספריות היקרות של הולנד וסלוניקי [לני יחיל, 'האנציקלופדיה של השואה' עמ' 1130-1133].
עד כמה ההוויה היהודית הפוכה מהתיאוריה הנאצית, תעיד תופעת הפילנתרופיה היהודית. בסוף המאה ה-20 היו בארה"ב 60,000 קרנות. מתוכן 10,000 קרנות של יהודים פי 8 מאחוז היהודים באוכלוסייה. מאז התרומות לבניין המשכן במדבר ועד ימינו, יהודים תורמים והרבה. זו מציאות רחוקה מאוד מהאשמה האנטישמית על היהודים ועגל הזהב.
Yaakovspok1@gmail.com
