החזרה לעיסוק בנושא הקורבנות – רלוונטית?

אין למעשה קיום של ממש ליהדות מלאה מחוץ לארץ ישראל

פער גדול יש בין עולם הקורבנות כפי שהוא מופיע בתורה ובין מקומו בחלומות של חלק ענק מעם ישראל כיום. הוא מופיע בתורה כיסוד טבעי בעבודת ה׳, והראיה שמביא הרמב״ן לכך היא העובדה שספר בראשית, הרבה לפני שהתורה ניתנה – מוצף בקורבנות. למן הסיפור הראשון מחוץ לגן עדן – קין והבל – ועד לנבואה הנאבקת בתפישה שגויה של הקורבנות – אנו למדים על תשוקה גדולה להקריב קורבנות בעבודת מקום קדוש, בין אם מדובר בעובדי ה׳ ובין אם עובדים עבודה זרה. לעומת זאת, קשה למצוא רבים שהכמיהה הזו קיימת בהם, ולא זו בלבד, אלא שנוספים לאורך הזמן מחסומים נוספים, כגון תרבות הקיימות ומעמד הצמחונות, כמו גם אין ספור אתגרים טכניים ונגישות, כגון הקרבת קורבן פסח על ידי כל עם ישראל בכמה שעות בבת אחת.

האם יש לנו גשר מתאים לבנות בין שני הקטבים האלה? דווקא בשל העובדה שכעת אין אפשרות מעשית להקריב קורבנות נפתחות אפשרויות חדשות. האפשרויות קשורות לעולם הרוחני – הלא מעשי. הן קשורות לכך שנזרע גרעין לבקשת קשר עם הקב״ה, בנוסף ללימוד תורה, בנוסף לתפילה, בנוסף למצוות, בנוסף להליכה בדרך ה׳ ועשיית צדקה ומשפט.

דרך שמבקשת דבר מה מעשי מהקשר עם ריבונו של עולם. שמחוברת לזמן ולמקום. שקשורה לארץ ישראל, לעלייה למקום אשר יבחר ה׳, שקשורה לנוכחות הא-לוהית עלי אדמות; דרך שבמקביל לעבודת ה׳ מקשיבה ונאמנה לדברי הנביאים, שהסעירו את החובה להתנהגות מוסרית, לצדק חברתי ולחסד, דווקא מתוך עולם הקורבנות, וקראו דרך הקורבנות להקדים את הזהות היהודית של עשיית צדקה ומשפט ומתוכה לעלות להר בית ד׳.

וכשאנו מתפללים על בנייה מחודשת של בית המקדש והבאת קורבנות המוספים – דווקא בשל העובדה שאין אנו יודעים כיצד זה ייראה ומה באמת יהיה, אין טעם של ממש להציף את הבעיות. הן לא מצמיחות שום דבר. לעומת זאת, הותרת השאלה המעשית, וטיפוח התנועה הנפשית החותרת למפגש עם ריבונו של עולם, ואומרת בכנות שאין היא מסוגלת לשער את התמונה עצמה, אבל נוטעת את המקורות הנפשיים כדי שיצמיחו צמחים רבים של אמונה – היא פתח גדול לעבודת ה׳.

זוהי הקומה הבאה של יהדות ארצישראלית. לא רק אידיאולוגיה, ושאלות הנוגעות בהיבט הלאומי של הקיום היהודי, שנובעים למעשה מקיומה של מדינת ישראל, כי אם גם נושאים יהודיים הנובעים מארץ ישראל הממשית. התורה לא ניתנה בארץ ישראל כי אם במדבר סיני, אולם היא מכוונת לארץ ישראל, ואין למעשה קיום של ממש ליהדות מלאה במקומות שהם מחוצה לה. עמדת התורה אינה נובעת מסכנות התבוללות (להיפך, בתקופתה ההתבוללות הייתה דווקא בעמים הכנעניים בארץ), ולא משום סיבה טכנית אחרת, כי אם בשל היותה תורת המחוברת גם בצדדי עבודת ה׳ שבה – למציאות הממשית. בכוח עיסוק בתורת הקורבנות לעשות זאת.

(ויקרא תשפ"ג)