מדרש ויק"ר ב' מחבר בין הדיבור בתחילת הפרשה, לבין הדיבור בפסוק בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו". תחילה, מרחיב המדרש באשר לתיאור "יקיר", ומונה דברים שנקרא יקרים: "'דבר אל בני ישראל' (ויקרא א, ב). 'הבן יקיר לי אפרים' וגו'. עשרה נקראו יקרים ואילו הן התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת. והסכלות, והעושר, הצדיקים, ומיתתן של חסידים, החסד, וישראל.
"תורה מנין? 'יקרה היא מפנינים' וגו' (משלי ג). נבואה מנין? 'ודבר ה' היה יקר בימים ההם' (ש"א ג). תבונה מנין? דכתיב 'יקר רוח איש תבונה' (משלי יז). הדעת מנין? 'וכלי יקר שפתי דעת' (שם כ). סכלות מנין? דכתיב 'יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט' (קהלת י), העושר מנין? דכתיב 'והון אדם יקר חרוץ' (משלי יב). צדיקים מנין? דכתיב 'ולי מה יקרו רעיך אל' (תהלים קלט). מיתתן של חסידים מנין? 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו' (שם קטז). החסד מנין? 'מה יקר חסדך א-להים' (שם לו). ישראל מנין? דכתיב 'הבן יקיר לי אפרים' (ירמיה לא)".
עיון בפסוקים השונים יכול ללמד אותנו משהו על משמעותו של יוקר:
'יקר' איננו רק משהו שעולה הרבה, אלא גם משהו נדיר שקשה למצוא. התורה יקרה מפנינים – שהן נדירות, ודבר ה' יקר – נדיר. היקר הוא נחשק ומבוקש, על אף או בשל נדירותו. כאלה הן החכמה והתבונה, ומסתבר שגם הסכלות. גם לחכמה גם מעט סכלות, שכן לא פעם הליכה רק על פי הלוגיקה – תוביל למסקנות מוטעות. הצדיקים יקרים לה'. שוויים רב, אך הם גם נדירים. כך גם מיתתן של חסידים. הבנה של משמעות המילה יקר יכולה לסייע בהבנת הפסוק הקשה הזה – לכאורה דבר יקר הוא דבר חשוב ואהוב. אם אנחנו מבינים שדבר יקר הוא שילוב של חשוב ומוערך, עם נדיר, הרי שניתן להבין שאין זה דבר שהשימוש בו מרובה, אלא כזה שהשימוש בו הוא רק בהזדמנויות נדירות ומיוחדות.
ומה באשר לחסד? האמנם חסד הוא נדיר כל-כך? או שאולי כאן נוטה הכף דווקא לכיוון ההסבר של חשוב ומוערך? אולי היכולת שלנו לראות ולהבין את החסד האלוקי, היא הנדירה?
ולבסוף– ישראל. הבן יקיר לי אפרים. לכאורה– משמעות נדיר ויקר המציאות לא קשורה לכאן. אלא אם כן נביט על הפסוק בהקשרו המקורי– פסוק העוסק בגלות ישראל ובגעגועי הקב"ה אליהם. "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד". אפשרות אחרת היא בהסתכלות על ישראל כעל משהו יוצא דופן. במה תלוי היוקר הזה– בדיבור ה'. הקשר עם הקב"ה הוא שהופך את ישראל ליקר.
(ויקרא תשפ"ג)