אנחנו אחים, נאהב את זה או לא

הנביא מלאכי, הוא בן המחצית הראשונה של המאה ה-5 לפני הספירה, תחילת תקופת בית שני, שיבת ציון וחידוש ממלכת יהודה. הספר מלאכי הוא האחרון בנביאים, ובכך הוא בעצם פותח את תקופת בית שני.

ההפטרה אותה נקרא בשבת הקרובה, הנקראת 'שבת הגדול', לקוחה מתוך ספר מלאכי.

משפט הפתיחה של הספר מניח את הגדרת והנחת היסוד: ה' אוהב את עמו ואת בניו, כפי שכל אב אוהב את ילדיו:

'מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי. אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה".

מכאן ממשיך הנביא מלאכי, פונה מנהמת ליבו המדמם אל העם, ומניח בפניהם עובדה ושאלה יסודית ונוקבת, המהדהדת בחלל העולם והעם היהודי מאז ימי מלאכי ועד ימינו אלו ממש, וכך הוא זועק ושואל– 'הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ?'

במילים פשוטות של ימינו- הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ – זאת אומרת שאנחנו אחים. נרצה יותר או נרצה פחות, נסכים או לא, נאהב את זה או לא- זאת המציאות ההיסטורית והעכשווית. השאלה היא לא האם זו העובדה, אלא מה אנחנו עושים עם העובדה והמציאות הזו – מטפחים, מחזקים, מעשירים ומעצימים אותה? או חלילה מטייחים, מתעלמים ומתכחשים לה?

אם נשכיל לעצום לרגע את עינינו, ולפקוח היטב את אוזנינו, נוכל לשמוע ממש בימים ורגעים אלו את הנביא מלאכי, זה שידע דבר אחד או שניים על מחיר החורבן, וזה שראה לנגד עיניו את תחילת תהליך הבניין החדש, זועק ושואל – 'מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ?'.

ברית אבותינו זו הברית שהופקדה בידינו מהתנ"ך עד הפלמ"ח. זה הפיקדון ההיסטורי שהועבר מדור לדור תוך מסירות נפש וגילויי אמונה, אחווה וגבורה בכל המקומות, בכל הדורות, על ידי כל האנשים- לוחמים ואזרחים, סבים ונכדים, אימהות ובנותיהן.

אנחנו, בני דור התקומה והבניין השלישי, התולדה של כל אלו ששמרו במסירות אדירה על בְּרִית אֲבֹתֵינוּ. איך נוכל להרשות לעצמנו מצב חברתי ומוסרי של נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו?

הפסוק האחרון בספר מלאכי, המדבר על העתיד ואחרית הימים, על 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא', יש בו הבטחה גדולה ואזהרה גדולה בצידה.

כך מבטיח ומזהיר מלאכי – אם תשכילו לחבר בין לבבות, בין אחים, בין אנשים ובין דורות, תצליחו ליצור מצב אידאלי שהוא שאיפת כל אדם, כל משפחה וכל דור- 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם'. חיבור מופלא בלב בעם ובמשפחה.

אולם בכך לא מסתיים ספר מלאכי. להבטחה הגדולה מצטרפת גם הערת אזהרה נוקבת. אם לא תשכיל ליצור מצב של 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם', אז יהיה לכך מחיר נורא- 'פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם'.

הפסוקים הללו נלמדים ונקראים בכל שנה ושנה, אולם נראה שהשנה לפסוקים אלו יש משמעות רלוונטית, ודומה שהשנה זעקתו של הנביא– "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו?" צריכה לחדור לליבות כולנו, שהרי בתחילתו של דבר ובסופו של דבר-'אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה".

(צו תשפ"ג)