אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
המעמד הדרמטי של קריעת ים סוף- והאירוע המכונן שבו המצרים המשעבדים צוללים כעופרת במים, ועם העבדים יוצא ביד רמה, הציף ועורר במשך דורות רבים את השאלה המוסרית- האם בנפול אוייבך מותר לך לשמוח, או שמא 'בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ' [משלי]?
רבנים, פרשנים, הוגי דעות, חוקרים ופילוסופים מאסכולות רבות עסקו בשאלה המוסרית הזו, של היחס לאוייב ולמשעבד- הן בעת השיעבוד או הקרב, והן בעת הפסדו ונפילתו.
יפה נכון וראוי עשתה משפחת הרב גורן זצ"ל והוצאת 'האידרא רבה', ששבו והדפיסו בימים אלו מהדורה חדשה של שלושת ספרי ושו"ת הרב גורן- 'משיב מלחמה'. דבריו, תורתו ותשובותיו שנתן לפני עשרות שנים, מימי הקמת המדינה ובמשך עשרות שנות תפקידיו כרב הראשי לצה"ל והרב הראשי לישראל, היו רלוונטיים לא רק אז ולדורו, אלא יש בהם את יסודות התורה, הערכים והמוסר היהודי לדורות עולם.
בתחילת הכרך הראשון, כהקדמה לכל העיסוק בנושאי צבא ומדינה, עוסק הרב גורן זצ"ל בנקודה העקרונית הזו, שתחילתה במעמד קריעת ים סוף ויציאת מצרים.
הרב מביא את הגמרא במסכת מגילה ו' ובסנהדרין ל"ט: "אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, מַאי דִּכְתִיב וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה? בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי..?". מכאן עולה שהקב"ה מצטער על המצרים שאבדו בים.
אולם, מהצד השני מביא הרב את התוספתא במסכת סוטה פ"ו: "דרש רבי עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים ביקשו לומר שירה, שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה", ומכאן שואל הרב השאלה המתבקשת- "אם הקב"ה מנע מן המלאכים לומר שירה על מפלתן של רשעי מצרים, למה השרה הקב"ה רוח קודשו על עם ישראל לומר שירה בשעה שמעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים?".
מכאן מביא הרב גורן ברוחב ידיעתו וגאונותו מקורות, שיטות, פירושים וראיות לכאן ולכאן- הוא מזכיר בין היתר את העובדה שגם במלחמת עמון ומואב נגד יהושפט לא נתן הקב"ה לשיר לפניו, מכיוון שאין שמחה על אובדנם של רשעים, וכך גם במלחמת גוג ומגוג לא תהיה שמחה לפני הקב"ה על מפלתם של רשעי אומות העולם. כך על פי הגמרא במסכת סנהדרין צ"ח- "מאי 'ונהפכו כל פני לירקון? אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה, בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו?' ופירש רש"י שם: הקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל, היאך אאביד אלו מפני אלו…".
שני צדדים למטבע. הן במקורות והן בנפש האדם. לכאורה זה טבעי לשמוח בנפול האויב ובמשעבד ובצלילתו כעופרת במים, אולם עם זאת, המקורות מציפים גם את הצד השני של המטבע- נכון שאלו שונאי ונוגשי ישראל, אבל גם הם ואפילו הם שייכים להגדרה של 'מַעֲשֵׂה יָדַי'.
עצם העלאת הדילמה והצפת שני צדדי במטבע, מעידה שהדברים אינם פשוטים ואינם חד-משמעיים, אלא הם מורכבים ויש בהם רבדים וזוויות ראיה שונות.
זה מוביל את הרב גורן להסביר את העובדה ששירת הים פותחת בלשון עתיד דווקא, ולא בלשון הווה, וכך דבריו הראויים לעיון וללימוד כאז כן עתה: "שירת הים פותחת בלשון עתיד, משום שבאותה שעה לא ניתן גם לישראל לומר שירה על מפלת מצרים. יתכן שבגלל סיבה זו, שאין הקב"ה שמח במפלתם של הרשעים ולא נתן למלאכי השרת לומר שירה בעת שטבעו המצרים בים, היה ראוי שגם ישראל ימנעו מלשמוח על כך ולא לומר שירה. לכן פותחת השירה ב'אז ישיר' שהיא לשון עתיד… נמצא שגם ישראל לא כוונו שירתם לאותה שעה בשעה שמעשה ידיו של הקב"ה טבעו בים, אלא כוונו אותה לעתיד לבוא, כמו שכתוב: 'אז ימלא שחוק פינו' ו'אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה'".
(בשלח תשפ"ב)
