להתעורר כל בוקר מחדש

קריאת השכמה מצויה במשנה  – להתמסר לחיים, לזולת, לסביבה

אבות ג', י'

"הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ- אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: שֵׁינָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וְישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ – מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

המשנה שלפנינו מבקשת לקשר בין הנהגותיו של אדם בעולם הגשמי, למעלותיו בעיני יוצרו.

ציפייה בסיסית מבוטאת במשנה, שיחיה אדם בחברותא ויתערה במציאות. חיי נזירות, התבודדות והסתגרות, אינם הדרך להשיג את נחת ה'.

ועוד מתבקש האדם לעשות: לכבד את זמניותו ואת חושיו ולחיות חיי ערוּת, עשיה והכרה. המבטל את זמנו – אדם, שהשחר אינו סימן עבורו לפעולת קימה ועבודה, שמטשטש ומסמם את צהרי חייו ואת עצמו בשינה ויין, בשיחה של ילדות נטולת עול, גבול וחובה, ושוהה ומתכנס עם אנשים שאינם תובעים מעצמם חתירה לחיי לימוד ובקיאות – חייו מבוזבזים ואולי אף אינם מצדיקים את עצמם.

היו בני אדם! מבקשים לטעמי רבי חנינא בן דוסא ורבי דוסא בן הרכינס. עשו שימוש בחושים, באיברים, בכוח המחשבה, הדיבור והלימוד, במערכות היחסים ובקהילתיות הטבועה בכם. נצלו את זמניותכם כאן (חיי אדם – בוקר, צוהריים וערב) ואת משאביכם האישיים בדרך אחראית ובוגרת.

מילות המשנה מהדהדות עבורי את הסיפור הידוע, אודות רבי זושא מאניפולי, שאמר סמוך לפטירתו: "בעולם הבא לא ישאלוני: 'מדוע לא היית משה רבנו?' אלא ישאלו – 'מדוע לא היית זושא?"'.

א-ל אחד ויחיד בראנו, והוא חסר צרכים, קיומו נטול זמן (היה הווה ויהיה) וממנו – התורה. א-ל זה, רוחו נוחה מאתנו, לא בבקשנו להדמות לו אלא כשאנו מחוברים חיבור מיטבי לאנושיותנו ולצרכינו (שינה, אכילה, שיח) ומשתמשים בכושר הבחירה הייחודי לנו, על מנת לנהל את חיינו באופן ראוי.

קריאת השכמה מצויה במשנה – להתמסר לחיים, לזולת, לסביבה! להסיר מעלינו בטלה ובזבוז, לחיות בעוצמה ובאחריות את הזמן, לחוש בו ולהישיר אליו מבט סקרן וקשוב. וכדברי הלל הזקן: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?" (אבות א, י"ד).

לתגובות: Naomieini1@gmail.com

(צו תשפ"ג)