הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)השבוע נחוג חג החנוכה. לפי המתואר בספר המכבים, הרקע ההיסטורי שהביא לגזרות אנטיוכוס, אותן הגזירות שמנעו יהודים מלשמור על זהותם והביאו להתקוממות לא הונחתו ללא סיבה מקדימה, היו הם תוצאה של "שנאת חינם" בין מנהיגי האומה, יסון תפס את הכהונה הגדולה מאחיו חניה, ומנלאוס תפס אותה חזרה מיסון, חניה חשף את פשעיו של מנלאוס, והלה "סידר" את מותו של חניה, יסון ניסה לכבוש את ירושלים בכוח, כתוצאה מכך סבר אנטיוכוס שמורדים נגדו, הוא כבש את ירושלים, הרג שמונים אלף איש, בזז את בית המקדש, גזר נגד דת ישראל וטימא את בית המקדש- וכל זה הגיע עקב שנאה ופילוג בעם (מכבים ב' פרקים ד'- ו'). גם נפילתם וקץ שלטונם של בית חשמונאי החל בפילוג ובמלחמת אחים, "לא ידעתי, כנסת ישראל מתאוננת, לא ידעתי להיזהר מן החטא שאעמוד בכבודי ובגדולתי, ונכשלתי בשנאת חינם ומחלוקת, שגבר במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסתובלוס עד שהיה מביא את מלכות רומי וקבל מידו המלוכה…" (רש"י לשיר השירים פרק ו' י"ב).
אַבְחָנָה (בלעז: דִּיאַגְנוֹזָה) היא הליך ברפואה שבו מתקבלת החלטה על זהות התופעה הרפואית שממנה סובל המטופל. האבחנה מושגת בעזרת בירור האנמנזה (תולדות החולה), דהיינו, היסטוריה רפואית או נפשית ושימוש בכלים אבחוניים נוספים.
החשיבות של האבחנה המדויקת היא בהשלכות שלה על התהליך הטיפולי. זאת משום שבמצבים בהם האבחנה שגויה הגורם האמתי לא מקבל מענה טיפולי והוא עלול להחמיר את מצבו של האדם.
אבחנה מוטעית הינה חלק מרשלנות רפואית, מושג מודרני שאיננו מוכר ככזה בהלכה. המקבילה ההלכתית למושג זה הוא פשיעה.
המקורות הראשוניים הנוגעים לרשלנות הרופא נידונו בעיקר בתוספתא ולא בתלמוד. במקור אחד נאמר, שהוא פטור מדיני אדם, ודינו מסור לשמים, מבלי לפרט אם טעה בשוגג או במזיד (תוספתא ב"ק ו' ו'). במקור אחר נאמר, שאם הזיק בשוגג פטור, ואם הזיק במזיד חייב, מפני תיקון העולם (תוספתא גיטין ג' י"ג). ובמקור נוסף נכתב, שאם הזיק פטור, אבל אם חבל בו יותר מן הראוי חייב (תוספתא ב"ק ט' ג'). רבי שמעון בן צמח דוראן פירש את המושג "מזיד" כמושג המקביל ל"יותר מן הראוי". משכך, ההלכה פוטרת בנזק אשר נגרם כתוצאה מהענקת טיפול רפואי סביר. לעומת זאת, הלכות אשר מטילות אחריות בנזיקין על כתפיו של הרופא עוסקת בטיפול שאיננו סביר (שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ב). ערוך השולחן קובע כי טעות בתום לב מבחינה מקצועית איננה מצדיקה את הטלת האחריות בנזיקין על הרופא. לעומת זאת, טעות אשר נעשתה תוך כדי רשלנות פושעת, או פעולה לא נכונה אשר בחוסר תשומת לב נעשתה, ייתכן וקיימת לניזוק עילה כנגד הרופא – גם בדיני אדם. (ערוה"ש יו"ד של"ו ב').
הרב שלמה דייכובסקי, ב"מתשובותיו של הרב לרופא", כתב כי רופא אשר לא עיין בספרות המקצועית ונמנע מלהתייעץ עם רופאים בכירים ממנו הינו רופא הנושא באחריות לנזקים שגרם (תחומין י"ז, תשנ"ז, עמ' 327 עיין גם שו"ת בית אהרן, ח"א, יו"ד, סי' ב', אות ג', ושו"ת מעשה אברהם ח"א, יו"ד, סי' נ"ה, מהם עולה כי רשלנות פושעת הינה התעלמות מדעות אחרות של מומחים). רשלנות זו מצדיקה אפוא הטלת אחריות על רופא במקרה בו התעקשותו על טיפול (המתאים לדעתו) גרמה לחולה נזק. הרב וולדינברג סובר כי חולה אשר סובל מנזק שהינו תוצא של טיפול שגוי בגין חוסר תשומת לב ראויה, יכול לבקש הטלת האחריות על הרופא (שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה', קונטרס רמת רחל, סימן כ"ג). (מקץ תשע"ח)
