חיים בסדרה

עד הגאולה השלמה, זה לא ייגמר. תמיד יהיו עוד אויבים ועוד אתגרים

אחד הביטויים הרווחים אצל הצעירים היום הוא "חי\ה בסרט". זו כמובן איננה מחמאה, אלא האשמה לפיה זה המכונה כך שוגה בדמיונות שווא ומנותק מהמציאות. אבל האמת היא שאם נסתכל על המציאות בה אנו חיים לא בתור סרט, אלא בתור סדרה, זה יעזור לנו להבין ולהתמודד עם לא מעט בעיות.

מה הכוונה? רוב האנשים שואפים לכך שהחיים יתנהלו על מי מנוחות, איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. מנקודת מבט זו, כל מיני בעיות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות וכדומה נתפסות כהפרעות בלבד, "באגים" במערכת, שיש לטפל בהם בהקדם ולחזור למצב המנוחה. אלא שמשום מה, נראה שהבעיות אינן נגמרות לעולם. הן צצות שוב ושוב, באותן צורות או בצורות שונות. ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. פעם יש מלחמה, ופעם פיגועים, ופעם קורונה, ופעם משבר כלכלי, ופעם קרע בעם, וכן הלאה וכן הלאה. והתסכול הולך וגובר: מה הבעיה עם העולם הזה? הרי רוב האנשים רוצים פשוט לחיות בשקט, למה אנחנו לא מצליחים לעשות את זה? למה תמיד צץ משהו שמסבך את העניינים?

התשובה היא: כי אנחנו חיים בסדרה. וכדי שהסדרה תהיה מעניינת, צריכה להיות עלילה. ראיתם פעם סדרה שבה כל הדמויות פשוט חיות בנחת? ודאי שלא. בלי משברים, אתגרים ואיומים, הסדרה היתה משעממת להחריד ונסגרת אחרי כמה פרקים. משברים הם חלק מהותי מהעלילה, או כמו שאומרים היום: זה לא באג, זה פיצ'ר. תמיד חייב להיות איזה אויב, איזה איום באופק, איזה משבר שמוסיף מתח ודרמה לעלילה. המחשבה כאילו ניתן לנצח את האויבים "אחת ולתמיד" היא מופרכת. תמיד צריכים להיות "רעים" שיאתגרו את "הטובים", וכך תוכל העלילה להימשך.

מה אמר ה' ליעקב כאשר ביקש לשבת בשלווה? חכה לעולם הבא. העולם הבא הוא זמן המנוחה, ואילו העולם הזה הוא מקום התנועה, ההתמודדות, העשייה. מי שמגיע למסלול גיבוש ומצפה לנוח בשלווה, לא הבין את הרעיון! נכון, אנחנו אמורים לשאוף כל הזמן לנצח, לשפר, לתקן – אבל בו זמנית לדעת שעד הגאולה השלמה, זה לא ייגמר. תמיד יהיו עוד אויבים ועוד אתגרים. במקום להיות מתוסכלים מזה, בואו נבין את הרעיון ונשתדל לשחק את תפקידנו בצורה הכי טובה – כדי שהסדרה תמשיך לעונה הבאה.

(תזריע מצורע תשפ"ג)