התכוננות למוות

אנו קרואים לחשוב גם על איזה עולם אנו מותירים אחרינו, ומה יכולתנו להשפיע על הדרך בה ניפרד מהעולם

"לנפש לא יטמא בעמיו" – פתיחת קדושת הכהנים בסוגיית המוות מפגישה שני עניינים: את מעלתם העליונה של הכהנים ואת המוות. המפגש הזה הוא חלק משתי תנועות מרכזיות הקיימות בעולמנו – מחד גיסא, ההתרחקות מפולחן המוות. המצוות המוטלות על הכהנים הן חלק בלתי נפרד ממצוות רבות הקשורות בהרחקה מן המוות: עצם קיומה של טומאת מת לכל ישראל, כפי שמבואר בפרשת חוקת בנושאי פרה אדומה; האיסור לשרוט שרטת ולפגוע בעצמנו בעת אבלות; האיסור לדרוש אל המתים, ועוד.

מאידך גיסא, ההכרה כי המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, והוא צפוי לכל אדם, אפילו למשה רבנו, מוצאת את ביטוייה גם בהתכוננות למותו של אדם: למן הדרכת רבי אליעזר במסכת אבות "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ", דרך לימוד וקיום הלכות רבות הקשורות בביקור חולים ואי-השארת האדם לבדו בעת מותו, ועד לרעיון היסודי של צוואה, שמופיע כבר בתורה (צוואת יעקב) ובנביאים (צוואת דוד), ומוערך על ידי חכמים.

סוגיות אלו הופכות להיות הרבה יותר משמעותיות בזמן הזה, בעיקר בשל הצלחת הרפואה. תוחלת החיים התארכה, ועימה גם הצללים שלה: לעתים הגוף בוגד והתודעה מלאה, ולעתים להפך – הגוף מתפקד אולם התודעה שוקעת בדמנציה. מציאות זו מעמידה בפנינו שאלות רבות, הקשורות להכרעות לקראת סוף החיים – בנושאים כמו הנשמה, הזנה, החייאה וכדו'; במקביל, יש המגדירים את הדמנציה כמגפה של תקופתנו, עם ענף מיוחד של הדמנציה המוקדמת, והיא אכן מאתגרת מאוד. התופעות הרפואיות האלה מולידות סוגיות רבות: טיפול בהורים שוקעים, בדילמות משפחתיות רבות, ובחובות כלפי בני זוג וילדים; מה מותר, מה חובה ומה אסור לעשות; נושאים הקשורים לקיום מצוות במצבים אלה, ועוד ועוד. ב"צהר עד מאה ועשרים" אנו עוסקים בהם יומם ולילה, בין בקו החם המייעץ למשפחות רבות, בין באתר, ובין באין ספור השתלמויות שאנו עורכים. פעילות זו מלמדת אותנו עד כמה הסוגיות האלה מצויות, ועד כמה טוב שנפרצה חומת השתיקה – ועוסקים בהן.

חלק בלתי נפרד הוא כמובן עולם ההוראות המקדימות, במסלולים השונים המאפשרים זאת. יש בהן ברכה מרובה בשל העובדה שרצוננו האישי הוא חלק מתוכנית הטיפול הראויה – גם רפואית וגם הלכתית ואתית, ומעבר לזה – כחלק ממחשבות על אחדות המשפחה, ועל מניעת מחלוקות קשות בין ילדינו ביחס לטיפול הראוי, שמותירות לעתים צלקות בלתי ניתנות לאיחוי. לכל זה יש גם משמעויות כלכליות משמעותיות, שאף הן חלק מהדילמות המשפחתיות, האתיות וההלכתיות.

צריך אפוא להתכונן לימים עתידיים, וטוב לעשות זאת. לפסוע בין אי-התמכרות למוות, ולנהוג בדרך של "ובחרת בחיים" בהתמקדות במהות קיומנו בעולם הזה, ובד בבד להיות מודע לסופיות החיים ולעולמות הבאים לאחר התקופה בה אנו נמצאים כאן, תוך זכירה מתמדת כי אנו קרואים לחשוב גם על איזה עולם אנו מותירים אחרינו, ומה יכולתנו להשפיע על הדרך בה ניפרד מהעולם כשיגיע יומנו להיאסף אל אבותינו.

כנס "אל תשליכני" של 'צהר עד מאה ועשרים' ועיתון מקור ראשון, על חלק מנושאים אלה, יתקיים ביום שלישי, כה באייר (16.5.2023) במרכז בגין בירושלים, למן השעה 11:00.

(אמור תשפ"ג)