הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)את פירות מערכת החינוך, ובתוכה תנועות הנוער, על חשיבותן העצומה, ראינו בשנה האחרונה בצורה משמעותית ביותר. התגייסותם של בני הציונות הדתית, יחד עם רבים-רבים מעם ישראל; שיעורי השירות במילואים לאורך שנים, על אף פטור חוקי בשל גיל או מספר ילדים; התייחסות מתמדת בכל קהילה ובכל מוסד חינוכי, בכל אירוע ובכל חתונה, ל"אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה" (מתוך חילוקי דעות מה יש לעשות בפועל); התנדבויות אין-ספור בהקשרים רבים ומגוונים, ועוד ועוד.
כשאנו בוחנים את השורשים הרוחניים לכל אלה, מקומן של תנועות הנוער, ובראשן בני עקיבא, המציינת השבת את שבת הארגון, נוכח מאוד. נטיעות שנטעו מייסדי התנועה ממשיכים לבוא לידי ביטוי באופן מעשי לאורך שנים, גם אם היו קיטורים רבים על דור המסכים ועל אובדן האידיאליזם. יישר כוח אפוא לכל המייסדים, להנהלה הארצית לדורותיה, למרכזות ולמדריכים לדורותיהם, לגרעינים השונים לאורך השנים, וכמובן לחניכי התנועה על גילאיהם השונים.
מדי שנה מציינים את שבת הארגון בכעין "ראש השנה" שבו אנו גם שמחים על מה שיש בנו, ובד בבד זוכרים ללא הרף את אלה שאינם בתוכנו עוד, את נפגעי הנפש והגוף, המשפחות השכולות, ובראש ובראשונה – את הנמקים במחילות עזה. שישובו הביתה במהרה. בד בבד עם ההערכה שהמאבק הביטחוני לא תם, ולמעשה מיום תחילת שיבת ציון השלישית לא היו לנו ימים בלי צורך להילחם על חיינו – צריך להתכונן לקראת ירידת משקלם של המאבקים הצבאיים. או אז, נגלה שלפנינו אתגר עצום.
קל יחסית להלהיב את החניכים ואת עצמנו כאשר מדובר במלחמת קיום, בהגנה על עם ישראל ועל ארץ ישראל, במימוש הווייתנו בארץ ישראל, ובהפגנת עוצמה ונחישות רוח כאשר מדובר במאבקים נגד אויבינו. קשה יחסית לשוב למשימות החיים שהם לכאורה "יום קטנות", אבל הם נשמת אפינו. לאחר ה"טנטרום" שנכח בחיינו לאורך המלחמה – נראים בטעות ענייני החברה האזרחית והאידיאלים האחרים קטנים, על אף חשיבותם העליונה. בני עקיבא, יחד עם תנועות אחרות ויחד עם כל מערכת החינוך, עומדות בפני אתגרים משמעותיים של מימוש חיי תורה ועבודה בעולמם של בני הנעורים.
זוהי שיבה לחיזוק אהבת ה', יראת שמיים, קיום מצוות ודבקות בתפילה; זוהי שיבה אל הפעילות המתמדת לאחדות האומה, לשיקום הקרעים הגדולים שבתוכנו, ולקיום של "את אחי אנוכי מבקש"; זוהי שיבה לעיסוק בדינמיקה של הקבוצה עצמה, למניעות החרמות ולתיקון לשון הרע והלבנת פנים, למניעת גאוותנות ורמיסה של אחרים; זוהי שיבה לשיח האידיאליסטיות, והיציאה מהמסגרות הפרטיות גם בחיי השגרה והחול, לחיי שליחות; זוהי שיבה לעיסוק בצניעות, במובן הרחב של המילה ומשמעויותיה השונות; זוהי ה"עבודה" ומימושיה השונים בחיים של בני הנעורים; זוהי הטמעת מצוות קידוש ה' בחיים, איהוב שם שמיים על הבריות, ותודעת השליחות העמוקה של קריאה בשם ה'; זוהי תנועה עמוקה של טיפוח חיים מוסריים, בדרכו של אברהם אבינו ששמר את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט; ועוד ועוד.
ככל שתפחת נוכחות המלחמה בתוכנו, כן תעלה חשיבותם המתחדשת של אלה שלעיתים התחושה כלפיהם היא שאלו דברים "קטנים", וקשה מאוד לרדת חזרה אליהם, אך למעשה אלו היסודות שלמענם אנו נלחמים, ותכלית קיומנו הביטחוני היא לשרת את האפשרות לממש אותם בחיינו.
ביום חגה של תנועה בני עקיבא, הגדולה והנפלאה, בד בבד עם השמחה הגדולה על מה שיש, כבכל "ראש השנה", אנו נערכים לקראת העתיד שאפשר שמתחיל להופיע, ומתכוננים לעבודה הקשה והמתמדת. שייפתחו בפנינו שערים חדשים.
