מערכת שבתון
ד"ר רינת גרין
קושי בקריאה, בוודאי בכיתות היסוד, יכול לאפיין תלמידים רבים, אך עבור תלמידים שיש להם דיסלקציה לא מדובר ב"קושי" אלא בלקות שמצריכה התערבות ותמיכה כדי לאפשר לילדים להצליח בלימודים כמו כולם.
לפני שנצלול לאתגרים שניצבים בפני ילדים אלה בכלל ובפני תלמידי תלמוד תורה בפרט, נבהיר בקצרה מה זאת דיסלקציה. דיסלקציה היא לקות למידה נוירולוגית תורשתית המאופיינת בקשיים בזיהוי המילה באופן מדויק, בשטף קריאה, באיות ובפיענוח. על פי הסטטיסטיקה הבין-לאומית, אחד מכל חמישה ילדים מתמודד עם דיסלקציה הנמדדת על רצף משתנה והמשמעות היא שתלמידים אלה נמצאים בכל כיתה. לצד שכיחות התופעה חשוב לדעת כי זיהוי מוקדם והתערבות מוקדמת יסייעו ברוב המקרים להתגבר על הלקות ולצמצם פערים.
רוב המקצועות הנלמדים בתלמוד תורה ובבתי הספר התורניים מבוססים על קריאה ולכן ילד שיש לו לקות למידה הקשורה לקריאה יתמודד עם הקושי בכל שיעור ושיעור. אך, ישנם שלושה אתגרים מהותיים שאיתם מתמודדים התלמידים:
הראשון, נובע מיום הלימודים הארוך הכולל שעות רבות של קריאת חומרים כתובים. האתגר השני מצריך שליטה במיומנויות למידה רבות הדורשות בין היתר להתאים את הקריאה לסוג הספר הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן. לדוגמא, קריאת חומש שונה מקריאת ספר הלכה, מקריאת דף גמרא וכד'. לאתגר השלישי יש השלכות רבות על הרגשת השייכות של הילד לעולם התורני מאחר שלימודי קודש הם חלק מהמהות היהודית של הילד, כאשר הוא לא מצליח לפענח את התכנים, השייכות שלו לעולם התורה והמצוות עלולה להיפגע וכך גם החיבור שלו לקהילה. ילדים שחווים כישלון בלימודי הקודש מקשרים לעיתים את תחושת הכישלון והכאב לדת ובהמשך, כדי להימנע מלחוות את הכאב, חלקם עוזבים את הדת המבטאת עבורם מקום של כאב ותסכול.
כפסיכולוגית קלינית מומחית, אני מטפלת בילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה אחרות ופוגשת את המצוקות שלהם שמתבטאות בתחושת כישלון וספיגת עלבונות, הן מצד החברים בכיתה והן מצד המורים שלא מבינים את מה שעובר עליהם, ופחד לקרוא בקול רם מול שאר ילדי הכיתה. חלקם מביעים חשש גדול שבגלל הלקות שלהם הם לא יוכלו לעלות לתורה בבר המצווה כמו שאר חבריהם, למצוא חברותא ובהמשך להתקבל ללימודים בישיבות. המצוקה שלהם ממחישה את הסבל שהם חווים מדי יום, שאינו מתבטא רק בקושי לימודי אלא גם בקושי רגשי-חברתי ומהותי שמוביל לפגיעה בדימוי העצמי.
"כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו" אמר הרב קרליבך. ומן הצד השני, כל ילד צריך לפחות מבוגר אחד שיוכל לתת בו אמון. כשילד מתקשה ולא מקבל את המענה לו הוא זקוק, במקרים רבים, האמון שלו במבוגרים נפגע.
כיצד נעזור לילדים אלה להתמודד?
עזרה מיטבית תהיה בשני מישורים: האחד, במהלך יום הלימודים בתלמוד התורה, והשני במישור המשפחתי בשעות שלאחר יום הלימודים.
במהלך יום הלימודים, ראשית, יש להיות זהירים ולא לבייש את התלמיד, במיוחד לא לפני חבריו. לדוגמא, לא לבקש ממנו לקרוא בקול רם לפני הכיתה אלא אם כן הוא התנדב לקרוא. בד בבד יש לשבח את המאמץ ואת התהליך יותר מאת התוצאה. שנית, מומלץ לשלב במהלך השיעור שאלות חשיבה ולא רק שאלות המתבססות ישירות על הכתבים. כך התלמיד יקבל הזדמנות להביע את עצמו ולהפגין את הידע בדרך אחרת. בנוסף לכך מומלץ להזמין רבנים בעלי השפעה בתלמוד תורה שיסבירו כמה חשוב תהליך הלמידה ולאו דווקא התוצאות, יחזקו את הילדים המתקשים ויעודדו את שאר הילדים להיות קשובים ולהושיט עזרה. כמו כן נדרשת הכשרה מובנית ויסודית בנושא לקויות למידה למלמדים, למחנכים ולמורים שתיתן להם כלים לזהות את הקושי בגיל צעיר מפני שלא מדובר רק על קושי לימודי אלא על מהותו של הילד ולהרגשת השייכות שלו לעולם התורה והמצוות ולקהילה.
במישור המשפחתי, תפקיד ההורים הוא קריטי, ביכולתם לחזק את הביטחון העצמי של הילד, להקשיב למצוקותיו ולאפשר לו לבטא את רגשותיו. כמו כן לתת לו הרגשה שמאמינים בו וביכולות שלו, לחזק את הכישרונות הטבעיים והתכונות החיוביות שלו ולייצר סביבת למידה תומכת הכוללת מקום שקט, ללא הסחות דעת והפרעות. ברגע שההורים מזהים קושי עליהם להתריע, לשתף את הצוות החינוכי ולבקש עזרה גם במסגרת שעות הלימודים וגם לאחריה. זיהוי מוקדם והתערבות מוקדמת תחסוך מהילדים שנים של תסכול והידרדרות רגשית, חברתית ודתית.
אף ילד לא צריך להרגיש מנותק מעולם התורה ולא שייך אליו – ועל אחת כמה וכמה בגלל לקויות למידה שניתן להתגבר עליהן.
ד"ר רינת גרין, פסיכולוגית קלינית מומחית, מנהלת מקצועית ומייסדת עמותת "קול קורא" למען ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה
