מי במים? טביעות הילדים הפכו למכת מדינה

מכת מדינה. 30 ילדים, כולל הרוגי אסון נחל צופית, טבעו הקיץ הזה במקורות מים שונים. בנחל, בבריכות פרטיות שבבית או בצימרים. אחת מהסיבות לכך, הוא הטלפון הסלולארי שמעסיק את ההורים בזמן שהם אמורים להשגיח על הקטנים. מהן הסיבות לגידול המדאיג במספר האסונות, ובעיקר – מה ניתן לעשות על מנת למנוע את הטביעה הבאה?

"לפני שלושה שבועות נסענו לצימר עם המשפחה של בעלי במושב רווחה בדרום. אני מאד פחדנית, זהירה, דואגת שהכל יהיה מאובטח בעקבות מקרים שקראתי אצל אחרים. הגענו לצימר, הילדים נכנסו לבריכה עם בעלי, גיסי הלך לעשות קניות בסופר וחמי עשה 'על האש'. מאוחר יותר הוצאתי את הילדים מהבריכה וסגרתי את שלושת השערים בבריכה. נתנו לילדים לאכול, ואז גיסי הגיע וביקש שנעזור עם השקיות. גם מיכל בת ה-5 לקחה שקית. אני בתת-המודע שלי יודעת שכל הסוגרים של הבריכה סגורים, והלכתי לשים את הדברים במקפיא. כשאני יוצאת מהצימר אני שומעת צרחה- 'אמא, בואי מהר'. הבת הגדולה שלי בת ה-13 קוראת לי, ואז אני רואה את מיכל שוכבת על הדק".

את הרגעים הקשים הללו מתארת אסתר אדרי, אם לששה מאשדוד, בשיחה עם "שבתון", ומספרת על חופשת קיץ בחיק המשפחה המורחבת שהייתה אמורה להיות נפלאה וכמעט הסתיימה באסון, ושאלמלא תושייתה של בתה הגדולה- ייתכן ובתה הקטנה בת ה-5 לא הייתה איתנו: "הבת הגדולה שלי ראתה את הקטנה טובעת בבריכה ובנחישות ואצילות משתה אותה מהמים". בתה הגדולה של אסתר לא היססה או הלכה לקרוא לאמה, אלא קפצה למים להציל את אחותה. "אני ממש מעריצה את הבת שלי על הדבר הזה", אומרת אסתר, "אני רואה את הנחישות והגבורה שלה לעשות משהו כזה, היא לא חשבה פעמיים וסיכנה את חייה כדי להציל את אחותה".

ב-2018  מספר חריג של טביעות

בעשור האחרון טבעו למוות 186 ילדים. השנה אנו עדים למספר חריג של טביעות, כאשר מתחילת שנת 2018 טבעו למוות 30 ילדים (מתוכם 9 הרוגי אסון נחל צפית). לשם השוואה, בשנת 2017 כולה טבעו למוות 15 ילדים. הנתון קשה עוד יותר אם מתייחסים לכך שאנו עדיין בעיצומו של הקיץ ושל החופש הגדול, ולפני חגי תשרי.

אורלי סילבינגר, מנכ"לית בטרם לבטיחות ילדים, טוענת כי העלייה הדרסטית במקרי הטביעה בשנים האחרונות נובעת מהסיבות הבאות- המחיר השווה לכל נפש של עלות בריכה ביתית ניידת, החוסר במודעות או חובה בחוק לגידור הבריכה או לריקון המים מתוכה, העובדה שילד שאינו יודע לשחות יכול לטבוע גם במים שהגובה שלהם הוא 10 ס"מ בלבד וכמובן– הצרה הכי גדולה של השנים האחרונות: היסח הדעת בעקבות הטלפונים הניידים; באותן דקות קריטיות בהן אנחנו מתעסקים עם הטלפון, הטביעה יכולה להתרחש.

"ההשערה שלנו היא כי בשנתיים האחרונות מספר דברים חברו לכך שנגרמה מכת הטביעות: עונת הרחצה מתרחבת, יש יותר ימים חמים שמתאימים לרחצה. כיום, מחיר של בילוי בבריכה הפך להיות יקר, ועלות כניסה של משפחה ממוצעת לבריכה עולה בערך כמו עלות של קניית בריכה ניידת. הגיעו לארץ בריכות ניידות שניתן להשיג בכל חנות במחיר השווה לכל הנפש. בבריכה בנויה בבית את נדרשת להיתרי בניה וגידור נקיטת אמצעי בטיחות לפי חוק, בבריכה ניידת- אנחנו שמים בבית מוצר שהופך לסכנת נפשות לילדים ולא מגדרים, לא מכסים ולא מרוקנים אותה. אם אנחנו לא במודעות שיש לנו בבית בריכה לכל דבר- אז עיקר התאונות מתרחשות. ברוב התאונות שקרו הורים היו במרחק 30 מטר מהילדים, בתוך הבית. כמו כן, ילדים עד גיל 5 שלא יודעים שחיה יכולים לטבוע במים שהגובה שלהם הוא כגובה הטלפון הנייד- 10 סנטימטר. מה שנדרש זה שהאף והפה יהיו מכוסים במים– באותו הרגע מתחילה טביעה. זה קורה מהר– 2 דקות לאיבוד הכרה, 4 דקות לנזק מוחי ו-6 דקות לתמותה. סיבה נוספת זה היסח הדעת וחוסר ההשגחה בעקבות הטלפונים הניידים. תחברו את הדברים- ויש הסבר לעליה בתמותה במים. בגלל שהטביעה מתרחשת מהר, התוצאה פטאלית".

"ברוב תאונות הטביעה שקרו ההורים היו במרחק 30 מטר מהילדים, בתוך הבית"

רוב אירועי הטביעה מסתיימים בטרגדיה

אריאל פלאוט, פראמדיק במד"א כבר 18 שנה, נשוי ואב לחמישה ילדים מנהל את מחלקת הדרכה במרחב לכיש. מתוקף תפקידו נתקל לא אחת במקרי טביעת ילדים, חלקם נגמרו בנס גלוי וחלקם לצערנו במוות בלתי נמנע: "באירועי טביעה נתקלתי במהלך שנותיי מספר פעמים לא מבוטל, בשנה האחרונה היו מספר אירועים: בערב שמחת תורה ילדה בת שנתיים טבעה בבריכה ביתית. הילדה נשארה ללא השגחה עת האב נכנס לבית וכשהוא יצא חזרה לחצר הוא ראה את הדלת של הבריכה פתוחה, הוא נכנס לבריכה וראה את בתו צפה. הוא מיד משה אותה מהמים והחל בביצוע פעולות החייאה, אנחנו המשכנו עם פעולות החייאה והיא פונתה לבי"ח קפלן במצב קשה ובנס אחרי יומיים וחצי היא חזרה להכרה, והיום היא ללא חסכים נוירולוגיים. ממש נס רפואי. המקרה השני לפני כחודשיים וחצי, בתחילת הקיץ, בריכה במושב עין צורים, בן 8 שטבע שם למוות. עשיתי עליו פעולות החייאה אך לאחר 10 ימים הוא נפטר".

אריאל מסביר מדוע המוות מהיר יותר במקרים של טביעה: "אחת הבעיות בטביעה היא שיש מלחמה, אדם נלחם לנשום ומפעיל הרבה תנועות גוף, ידיים ורגליים וזה גורם לצריכה מוגברת של חמצן. אצל אדם שמבצע פעילות אקטיבית, כמו רוב הטובעים, המוות מתרחש תוך דקות ספורות, אפילו פחות מ-3 דקות. ולכן, מי שמצאו אותו טבוע וחזר לחיים זה ממש נס, כי רוב הטובעים נמצאים באטרף פעילות, נלחמים על החיים, ועד שמוציאים אותם עוברות 2-3 דק' והסיכויים להצילם קלושים. רוב אירועי הטביעה מסתיימים בטרגדיות, בין אם זה מוות או נכות בלתי הפיכה. זה שאדם יצא מטביעה והוא עם נזק נוירולוגי זה לא נס או החייאה מוצלחת, זו טרגדיה. אנחנו מגדירים בנס אדם שחזר לתפקוד תקין ובמקרים של טביעה, מדובר בניסים בודדים".

אורלי סילבינגר מוסיפה: "ילד שטובע לא יכול להגיד שהוא במצוקה כי ראשו לרוב בתוך המים. אם אנחנו לא בקשר עין עם הילד כל הזמן אז כשתתחיל טביעה לא נוכל לעצור אותה כי לא נדע שהילד במצוקה, ולכן הטביעות אקוטיות. הטביעה היא גורם מספר 2 לתמותה בתאונות ילדים".

"כמו שלא תתנו לילדים שלכם לטייל במטווח צבאי, לא נותנים לילד להיכנס לבריכה בלי השגחה, כמו שלא מורידים את העיניים מהכביש, לא מורידים את העיניים מהילד בתוך מקור מים"

להרחיק טלפונים

אם בשנים 2016 ו-2017 "מכת המדינה" הייתה השארת ילדים ברכב מחוסר תשומת לב שלנו, ילדים שנפטרו לאחר ייסורים רבים ומחנק בתוך רכב לוהט, הרי שתודות להעלאת המודעות לא שמענו השנה, ב"ה, על מקרים מעין אלו שנגמרו באסון. השנה המכה הגיעה בדמותה של "מכת הטביעות", מכה אכזרית יותר, שכן תוך מספר דקות מעטות ביותר הילד נפטר, ולאורך הזמן בו הוא טובע הוא לא יכול לצעוק על מנת שישמעו אותו ויבואו להצלתו.

מהן הפעולות שעלינו לעשות על מנת למנוע את מקרי הטביעה הבאים?

אורלי סילבינגר: "נדרשת השגחה פעילה של ההורים, בגלל שמאד קשה לנו לשים בצד את הטלפון הסלולארי, ההמלצה היא שבכל זמן שהיה במים או ליד מקור מים למנות מבוגר תורן, על משקל של נהג תורן שלא שותה כשצריך לנהוג. כל אחד צריך להבין שהוא אחראי ובזמן הזה הוא ללא הטלפון הסלולארי, במרחק מה מהילדים. ההמלצה השניה היא לא ללכת עם הילדים לחוף לא מוכרז או לחוף מוכרז כשאין מציל. למה? הים מסוכן גם לשחיינים מקצוענים. לעיתים, על אף שהים נראה רגוע, קרקעית הים משתנה באופן תדיר ולא ניתן לראות את זה, השינויים בקרקעית הים קשורים למערבולות ובורות. אנשים שאינם מקצוענים לא יודעים אם הם נכנסים למקום בטוח או לא. כמו כן, כשמדברים על ילדים קטנים צריך מיד בסיום השימוש לרוקן גיגיות, דלי או אמבטיות, כי לפעמים מספיקים 10 סנטימטרים של מים כדי לגרום לתוצאה הרסנית"

אריאל פאלוט: "אחת הבעיות זה הנושא של הפלאפונים והיסח הדעת, אנשים יוצאים ושוכחים את האחריות שלהם. אם כדי למנוע מצב של תאונות דרכים, הרלב"ד פרסמו שצריך נהג תורן, הרי שגם פה צריך להיות הורה אחראי. הרבה פעמים אנשים רוצים לתעד את הילד בבריכה או לעשות סרטון של כמה שניות ומעלים לרשתות החברתיות ולקבוצות המשפחתיות ואז מטבענו אנחנו גולשים למקומות אחרים, וגם אם נמצאים פיזית בבריכה אנחנו לא באמת נמצאים שם. זה בדיוק כמו שאנשים מסמסים בנהיגה. אפשר לקרוא לזה כביש או בריכה, אבל זה אותו דבר. כמו שלא תתנו לילדים שלכם לטייל במטווח צבאי, לא נותנים לילד להיכנס לבריכה בלי השגחה, כמו שלא מורידים את העיניים מהכביש, לא מורידים את העיניים מהילד בתוך מקור מים. אין משהו אחר. האשמה היא על המבוגרים".

"במד"א יש לנו הדרכה להורים של "היפגעות והחייאה", אנחנו מדברים לא רק על איך לעשות החייאה אלא נותנים מספר אלמנטים של חשיבה איך למנוע היפגעות של ילד. כדוגמא, שטיפת הבית- דלי מים מהווה מקור סכנה לטביעה ובאותה מידה גם טיגון שניצלים– יש לשים את הידית של המחבת כלפי פנים ולא כלפי חוץ ובכך למנוע בעיות של שפיכת שמן, כוויות ועוד. אנחנו מזמינים את כל ההורים, גם הצעירים וגם הבוגרים להגיע להדרכה כיצד אפשר למנוע אסונות ברמת הבית, הימנעות היפגעות ובמידה וקרה אסון שיידעו איך לטפל. הקורסים דרך מוקד ההדרכה של מד"א, בטלפון כוכבית 8101".