אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
מנהיגות היא עבודת צוות, תמיכה הדדית, שותפות בנשיאה בעול, מתן גיבוי וכוח האחד לשני
משבר לאומי, מוראלי ומנהיגותי קשה פורץ בעם ישראל כבר עם תחילת דרכו במדבר.
חלקים בעם לא פוסקים להתאונן- 'וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים', חלקים בעם מתבכיינים – 'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ', חלקים בעם כפויי טובה עד כדי עיוות וסילוף העבר הקרוב – 'זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם', והאספסוף מלהיט את הרוחות ומשלהב את העם 'וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר'.
הצטברות כל אלה מובילה את משה, זה שכבר עמד בעבר בגבורה ובמנהיגות מופתית במצבי לחץ ומשבר קשים, להניח את המפתחות על השולחן ולומר לקב"ה- אינני יכול יותר- 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי'.
מעבר לנושא עצמו של התנהגות העם ותגובתו של משה, חשוב לשים לב לנקודה חשובה, שהיא יסוד של מנהיגות נכונה.
משה אומר בדבריו- 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי'. את המילים הללו יפרש 'ספורנו'-'וצריך שתשתף עמי אחרים שיבטח העם הזה בהם'. זאת אומרת, שבעצם משה אומר 'אם יתייצבו לצידי עוד מנהיגים שיישאו ביחד איתי בנטל, שיתנו לי גב וגיבוי, וייכנסו איתי תחת האלונקה של משא העם הזה- במקרה כזה אוּכַל גם אוּכַל'.
הדברים הללו של משה מתכתבים ישירות עם עצה גדולה וחשובה שקיבל משה מחותנו יתרו. כאשר זה הגיע לבקר את חתנו, הוא ראה מציאות בלתי אפשרית- משה יושב לבדו כל היום ומטפל בצורכי העם. יתרו פונה אל משה בשאלה-
'וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?' ומשה עונה לו- '.. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱ-לֹהִים, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ..'.
כאשר יתרו שומע את תשובתו של משה הוא נותן לו שיעור במנהיגות ובניהול, ובמילים נוקבות אומר לו- 'וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ'.
גם כאן חשוב לשים לב למילותיו של יתרו- 'לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ' שמתחברות בקו ישר למילותיו של משה עצמו בפרשה 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי'.
מנהיגות איננה הופעת סולו, מופע יחיד של מנהיג, יהא כריזמטי ומוכשר ככל שיהיה. מנהיג שכזה, אפילו יהא כמשה רבנו, אם לא ידע להצמיח ולאגד סביבו מנהיגים שותפים לדרך ולחזון, סופו יהיה 'נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ'.
אחד הלקחים המרכזיים מהמשבר הגדול הזה בו משה מבקש להתפטר מתפקידו, הוא שמנהיגות היא עבודת צוות, תמיכה הדדית, שותפות בנשיאה בעול, מתן גיבוי וכוח האחד לשני.
סופה של מנהיגות סולו הוא 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי', לעומתה עוצמתה של מנהיגות ונשיאה בעול משותפת הוא חוסן וחוזק מנהיגותי וחברתי של 'אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק'.
(בהעלותך תשפ"ג)
