זֹאת בְּרִיתִי

בהגיע אברם לגיל 99 משנה הקב"ה את שמו לאַבְרָהָם: " וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם". הנימוק לשינוי השם הוא " וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם… וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ…". זאת ועוד. הקב"ה מודיע לאברהם על הצפוי להיות מוקם ממנו בהמשך הדורות: " וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ".
ההבנה הפשוטה מקריאת הפסוקים הללו היא שהקב"ה מבטיח לאברהם שידרוג משמעותי במקומו בעולם ובתפקידו בו. לא רק אב לאומה היהודית בלבד, אלא אַב הֲמוֹן גּוֹיִם. דמות קוסמופוליטית שאמורה להוביל ולהנהיג את העולם כולו והתרבויות שבו, כפי שיגדירו זאת בפרשת חיי שרה בני חת אשר בחברון: " ..אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ …".
מיד לאחר שינוי השם והשידרוג של אברהם לאַב הֲמוֹן גּוֹיִם, מצווה הקב"ה את אברהם על ברית המילה: " וַיֹּאמֶר א-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם…. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם".

לכאורה- הציווי הזה על ברית המילה סותר במהותו את ההבטחה הקודמת להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם.
לכאורה אַב הֲמוֹן גּוֹיִם פירושו להיות קשור ומחובר וחלק מהעולם הגדול כולו, ואילו ברית המילה היא פעולה המבדלת אותך פיזית מהעולם, מסמנת אותך כיהודי, ומכניסה אותך למקום מוגדר ומסומן, מעין גטו יהודי שבו חיים רק נימולים בני דת משה.
עולות כאן שתי שאלות.
האחת- האם יש קשר בין הסמוכין- בין שינוי השם וההבטחה להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, לבין הציווי על ברית המילה. השאלה השנייה היא מהותית- לכאורה יש סתירה בין להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, קוסמופוליטי, לבין להיות מגודר מסומן ומבודד עם ברית המילה- איך שני הציוויים ושתי המגמות ההפוכות הללו אמורות לחיות ולהתבצע ביחד?
התשובה היא אחת. בהחלט צריך לדרוש סמוכין ולא במקרה הציווי על ברית המילה מופיע מיד לאחר שינוי השם וההבטחה להיות אַב הֲמוֹן גּוֹיִם.
לאורך ההיסטוריה רבים וטובים התבלבלו והתבוללו, מתוך מחשבה שהדרך להשפיע על העולם היא לוותר על הזהות האישית הדתית והלאומית, להתערות, להשתלב ולהתבולל במרחב הפיזי הרוחני והתרבותי. רבים וטובים ניסו להסתיר ולטשטש את ברית המילה כדי להיות חלק מהכלל, ולפרוץ את חומות ההתבדלות וההסתגרות, בחושבם שדי להיות יהודי בביתך, ומשהו אחר בצאתך .

בדיוק את זה בא הקב"ה לומר לאברהם- כדי להצליח להיות 'אַבְרָהָם', מנהיג, אור לגויים, ואַב הֲמוֹן גּוֹיִם, קודם כל עליך לשמור על הזהות היהודית והייחודית שלך- 'וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם'. אי אפשר להשפיע ולהנהיג כשהזהות שלך לא ברורה לך ולא מקובעת ומוטבעת בך לנצח. מי שזהותו דהויה, לא ברורה אינו יכול להשפיע ולהוביל אחרים אחריו.
כדי להשפיע על האנושות כולה, להיות 'אַבְרָהָם' ואַב הֲמוֹן גּוֹיִם, צריך קודם כל להיות- "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם.. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם". (לך לך תשע"ח)