בשבר יש גם הזדמנות

ברגעי המשבר הקשים ביותר העוברים על משפחת יעקב ובניו, ימי רעב ומתח משפחתי אדיר, כאשר אחד מן הבנים בחזקת נעדר כבר עשרים שנה, מזהה יעקב קרן אור ופתח של תקווה במצרים, והוא מבקש מבניו לרדת מצרימה ולהביא משם מזון.

בפסוקים המתארים את כל האירוע והסיטואציה הזו, בולטת מילה אחת מרכזית המופיעה שש פעמים בהטיות שונות- 'שֶׁבֶר': "..וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם… וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם… וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ…".

בפשטות בשפה העברית- משבר הוא דבר קשה, משהו שנשבר. באנגלית – CRISIS.

אלא שבעברית, המילה משבר היא גם מקום ומקור של תקווה וחיים חדשים.

מקום מושבה של היולדת נקרא 'מַשְׁבֵּר'. כך יאמר הנביא ישעיהו- "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד…", כך לשון הפסוק בספר מלכים ב': "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה", כך לשון המשנה במסכת ערכין: "האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד", וכך לשונו של הרמב"ם: "ּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה[=יולדת]". אונקלוס על הפסוק "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם", מתרגם את המילה הָאָבְנָיִם= מַתְבְּרָא= מַשְׁבֵּר.

מתוך כך נבין שפירוש המילים "ְיוֹסֵף הוּא הַמַּשְׁבִּיר", הוא שיוסף הוא הנותן מזון וחיים בימי הרעב. מכאן המקור ל'משביר לצרכן'.

מצב של משבר הוא מצב קשה, ובהחלט ממשבר אפשר להישבר. הדברים נכונים גם ברמה האישית, וגם ברמה הלאומית. אולם מצב של משבר הוא גם הזדמנות, בבחינת – יֶשׁ שֶׁבֶר=יש הזדמנות.

לאורך כל היסטוריה האישית והלאומית שלנו אנו מוקפים בסיפורים ובאירועים שבהם דווקא המשבר היה למנוע ומקור של צמיחה והעצמה. אנשים רבים המסתכלים על חייהם במבט לאחור, מזהים דווקא את תקופות המשבר בחייהם כתקופות מפנה לכיוון חיובי.

עיון בקורות ימי ישראל לדורותיהם יגלה איך דווקא מתוך אפלת ימי משבר ידע העם הזה לצמוח ולהצמיח כוחות חדשים של יצירה וחיים.

הרגעים הקשים והכואבים ביותר בלידה, כאשר היולדת יושבת על המַשְׁבֵּר, הם גם הרגעים שמהם צומחים חיים חדשים.

הרבה דברים מגלים ומאירים לנו נרות החנוכה. ברמת הסיפור ההיסטורי הם מזכירים לנו כיצד ברגעי המשבר הלאומיים של עמנו, אזרו מעטים כוחות פיזיים ורוחניים ולחמו באמונה ובגבורה מול רבים ונצחום.

ברמת הסיפור האישי מאירים לנו נרות החנוכה הדקיקים את הדרך להפוך את רגעי המשבר למקור להתעלות, ואת חווית השבר למנוע צמיחה.

נכון, אומר יעקב אבינו לבניו, אנחנו בשעות קשות, אך השעות הללו הם בדיוק גם המקור לתקווה- יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם, וב"ה ימצא שם האדם הנכון הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ, שבסופו של תהליך יוליך את כל המשבר הזה לתהליך של גאולת וחירות העם והאדם- "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה" [הושע ב'].

(מקץ תשפ"ג)