חטאה של מרים

קנאת הורדוס באחיה של מרים גרמה למסע של רצח וחיסול בית חשמונאי

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'" [יב' א- ב]. חז"ל לא נחלקו על עצם העובדה שמרים חטאה כאשר דיברה עם אהרון על משה, אלא תהו מה היה הדיבור ומדוע נכתב דווקא כאן. רש"י מביא את דברי אבות דר' נתן האומר, כי מרים דיברה על כך שמשה פרש מאשתו. מניין ידעה זאת? מרים ישבה ליד ציפורה כאשר יהושע סיפר למשה על אלדד ומידד שהתנבאו במחנה. כששמעה זאת ציפורה, אמרה: "אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשים מנשותיהם כשם שפירש ממני בעלי. משם ידעה מרים והגידה לאהרון. ומה מרים שלא התכוונה לגנות את משה, נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו". כלומר, בביקורת על משה חטאה מרים בלשון הרע.

בעל 'חובות הלבבות' [שער ייחוד המעשה, פרק ה'] מסביר זאת אחרת. לדעתו, מדובר בחטא שמקורו בקנאה הכרוכה בתהליך פסיכולוגי של המעטה מהישגו של האחר.

"ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון בעבודת הא-ל ומעשהו טוב ממעשיך… יסיתך היצר בו ויאמר לך: כל אשר ייראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חיסרון נראה ממך ולולא הוא, היית נראה בעיני בני אדם צדיק…". דבר זה יגרום לך לקנא בו ולמצוא בו פגמים, אפילו אם מדובר במישהו צדיק כמשה. התנהגות זו היא ההפך הגמור מתגובתו של משה עצמו כשסיפרו לו על אלדד ומידד. לא די שלא כעס אלא פרגן להם ואמר "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" [יא – כט], וזו הסיבה לסמיכות הפרשיות. יסוד החטא פה הוא אפוא קנאה ולא רק דברי לשון הרע.

עד כמה הקנאה מסוכנת למדנו ממרים אחרת, מרים החשמונאית. מרים הצעירה התארסה עם הורדוס [42-] זמן קצר לאחר שהוכתר בצו רומאי למלך יהודה. בדרכו למלוכה כבש הורדוס חלקים מא"י ותוך כדי המלחמה התחתן עם מרים. הורדוס אמנם אהב את מרים היפהפייה, אך היו אלה גם נישואי חשבון. הורדוס קיווה שבעזרת נישואין אלה ישתכנע העם כי בא למלוך כיהודי [בן גרים] ולא כמלך זר. אלא שהעם זכר לו את אכזריותו כמושל הגליל ואת הריגתו של המלך מתתיהו אנטיגונוס החשמונאי, בזמן ההשתלטות על ירושלים [ 37-].

הורדוס מצידו ראה בבית חשמונאי, משפחתה של מרים, גוף מתחרה על השלטון ביהודה. למרות זאת, נענה להפצרותיה של מרים ומינה את אחיה הצעיר אריסטובולוס בן ה- 17 לכהן גדול. אבל, כאשר ראה הורדוס את חיבת העם אליו בערה בו אש הקנאה. הורדוס, שנכסף לאהדת העם ולא זכה לה, ציווה על עבדיו לחסלו. אריסטובולוס פותה להגיע לרחצה בבריכה ביריחו ושם, במסווה של תאונת משחק, הוטבע למוות. במקומו מינה הורדוס את חננאל הבבלי לכוהן גדול. בכך שמר על מגמתו, לסחור במשרת הכהונה הגדולה ואף למנוע כוח שלטוני כלשהו מבית חשמונאי.

מאז הריגת אחיה שנאה מרים את הורדוס בעלה. היא ואימה, אלכסנדרה חיבלו תחבולות כיצד להתנקם בו. הן לא לקחו בחשבון את מיומנותו הפוליטית של הורדוס ואת בקיאותו במהלכי השלטון הרומאי.

אלכסנדרה הייתה ידידתה של קליאופטרה – מלכת מצרים ובת זוגו של אנטוניוס, אחד משלושת שליטי רומי. קליאופטרה סיפרה לבעלה על מעשי הורדוס. אנטוניוס ציווה על הורדוס להתייצב למשפט בפניו. לפני לכתו, ציווה הורדוס על גיסו יוסף [בעל אחותו, שלומית] להמית את מרים, אם יוצא להורג בידי אנטוניוס. יוסף גילה זאת למרים, ושנאתה לבעלה גברה. בינתיים, הורדוס הפוליטיקאי המשופשף, הצליח להטות את לב אנטוניוס אליו ויצא בעונש קל. כשחזר, נודע לו על בגידת יוסף וציווה להורגו. אחר כך נשפטה גם מרים למוות, וכשהתחרט הורדוס על מותה, הוציא להורג את שופטיה. גם את אלכסנדרה אם מרים הוציא להורג. כמה שנים אחר כך חשד בשני בניו – בני מרים, אלכסנדר ואריסטובולוס השלישי, כי הם זוממים להדיחו, והוציא אף אותם להורג. כאשר שמע על כך הקיסר הרומאי אוגוסטוס, אמר: "מוטב להיות חזיר בבית הורדוס מאשר בנו…". כך גרמה קנאת הורדוס באחיה של מרים למסע של רצח וחיסול בית חשמונאי.

Yaakovspok1@gmail.com

(בהעלותך תשפ"ג)