פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"ספר הישר", ספר בראשית, שעיקרו תיאור חייהם של ה"ישרים", אבות ואמהות האומה, עשוי ללמדנו פרק מאלף בהליכות עולמים.
אכן, לימוד פשט הכתובים מעורר קשיים לא מעטים. פולמוס "התנ"ך בגובה העיניים" משקף פרובלמטיקה זו: האם עלינו לקבל את התיאורים עזי המבע שבמקרא כפשוטם, או שמא עלינו להוציאם מפשוטו של מקרא ובלבד שלא נגיע לידי שפיטת אבות ואמהות האומה בעינינו, עיני הדיוטות.
אף בקרב הפרשנים המסורתיים גישות שונות בעניין זה. דוגמא לכך ניתן למצוא בהתייחסות הכתובים לדמותה של שרה אמנו. לפי פשט הכתובים, נתפשת שרה בראשית הדרך כדמות שקטה, פאסיבית, נגררת, דוממת. כמרבית נשות המקרא, היא ניצבת בצד הדרך, טפלה, כמעט דחויה. אין לה זהות משלה, אלא היא תלויה באחרים: "ויקח אברם ונחור להם נשים, שם אשת אברהם שרי" (יא, כט).
אפילו בהירארכיה המשפחתית היא נמנית רק לאחר הזכרת הנכד הצעיר ממנה לוט: "ויקח תרח את אברהם בנו, ואת לוט בן הרן בן בנו, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו".
שרי היא "אשתו של", "כלתו של תרח", אך לא דמות העומדת בזכות עצמה (אלא אם כן נדרש הכתוב לתיאור מסכנותה ועקרותה – יא, ל). כך גם בהליכה לארץ כנען. שרה, "אשתו של", "נלקחת" עם כל שאר הרכוש: "ויקח אברהם את שרי אשתו… ואת כל רכושם אשר רכשו" (יב, ה).
מעמדה הנחות של שרה מובלט בפרשת הירידה למצרים. אברהם מדבר על ליבה של שרה, משבח את יופייה שעד כה לא נודע לו. מיד בסמוך מצווה הוא אותה שלא תאמר את האמת ("אמרי נא אחתי את" – יב, יג), והכל, כביכול, למען האינטרס שלו: "למען ייטב לי בעבורך ("יתנו לי מתנות(!) – רש"י), וחיתה נפשי בגללך". שרה אינה מדברת. נותרת באילמותה.
לפי פשוטו של מקרא, התוכנית הצליחה מעל למצופה. שרה "נלקחת" – משל הייתה כלי המיטלטל מיד ליד – "בית פרעה", ואילו "לאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן, ובקר, וחמורים, ועבדים, ושפחות, ואתונות, וגמלים" (יב, טז).
המקרא מאריך בתיאור הונו העצום של אברהם, "בעבור"-בזכות שרה הנמצאת בשבי בבית פרעה, אך שותק לחלוטין בתיאור סבלה. על דרך ההמעטה, נקל לשער, שהישארותה בבית פרעה, אישה יחידה, זרה, בין המון גברים, נתונה לחסדיו ולחסדי עבדיו, לא הייתה מן החוויות המרנינות ביותר.
בניגוד לפרשנים (דוגמת הרד"ק), שביקשו ללמד סניגוריה על אברהם, לא חושך ממנו הרמב"ן את שבט לשונו. עד כדי כך, שהוא תולה בו את עונש גלות ישראל במצרים(!).
רק הנגעים הגדולים שבאו על בית פרעה הצילו את שרה מאונס ומעינויים. אך גם כאשר פרעה מגלה את הדבר, הוא מדבר רק עם אברהם. קולה של שרה אינו נשמע.
כך בראשית הדרך. אכן, למן סוף פרשת לך-לך ואילך, נגלית לעינינו שרה באור שונה לחלוטין. עצמאית, בעלת נכסים, אקטיבית, יוזמת, מצוָוה, פוקדת, כמעט שולטת באישה: "ותאמר שרי אל אברם: הנה נא עצרני ה' מלדת, בא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי" (טז, ב).
סדר התפקידים במשפחה מתהפך. שרה הצייתנית, האילמת, שבראש הפרשה, הופכת לדמות אסרטיבית, המנהלת ביד רמה את ביתה. לא ייפלא שבשלב זה היא מגרשת את שפחתה מביתה, ולימים היא מצווה על אברהם (משל אינה רוצה ל"לכלך ידיה") לגרש גם את הגר, גם את ישמעאל (כא, י).
מהפך זה בדמותה של שרה, מדמות פסיבית, כנועה וצייתנית, לדמות אקטיבית, פועלת ומפעילה, הותיר את רושמו גם בהבטחת ה' לאברהם, ובשינוי שמה. לא עוד "שרי" ולא עוד "אשתך", אשתו של…, כלתו של…, טפלה לתרח, לוט ואברהם; לא עוד "שרי" – רכוש אישי של אברהם, "שרי לי ולא לאחרים" (רש"י), אלא "שרה", דמות עצמאית, השוררת בביתה, עומדת על רגליה שלה, וראויה להיות אם האומה, בזכותה-שלה ולא בחסדי אחרים. (לך לך תשע"ח)
