אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מוקדש לזכרה של אהובת ליבנו ניצולת ושורדת השואה, חברת קבוצת יבנה, הגיבורה שרה טסלר ז"ל, שהלכה לעולמה בשיבה טובה בערב הימים הנוראים. במשך שנים רבות שימשה שרה כפה לניצולים רבים, פעלה ללא לאות כאשת עדות וליוותה מסעות רבים לפולין. אוד מוצל מאש, דמות מופת והשראה לבוחרים בחיים , ולאלו שלמרות כל מה שעברו בחרו להתחיל מבראשית, ולהקים משפחה, קיבוץ, עם ומדינה לתפארת.
עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, ניסו הניצולים והשורדים לשוב אל כפריהם, עריהם ובתיהם, לראות האם נשאר שריד ופליט ממשפחתם וקהילתם.
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני האנשים, הכפרים, העיירות והקהילות.
מתוך הכאב, העפר והאפר, ניסו האנשים להתחיל ולהמשיך באופן כזה או אחר את חייהם.
לפני המלחמה חיו בוורשה, שהייתה עיר ואם ומרכז יהודי חשוב במשך מאות שנים, כ-350,000 יהודים, שהיוו ביחד עם היהודים תושבי העיירות הסמוכות, קרוב לארבעים אחוז מכלל האוכלוסייה. הרחוב הראשי בוורשה נקרא רחוב ירוזלמסקה=ירושלים. בעיר עצמה היו לפני המלחמה כ-300 בתי כנסת, בתי מדרש, שטיבלאך וכיוצא באלו. יהודים מכל המינים והסוגים חיו בה- מאדמורי"ם עד שחקני תיאטרון, מרבנים ועד עיתונאים, מחנכים וסוחרים, וכן הלאה פסיפס יהודי מגוון של דמויות מזרמים שונים.
כאשר שבו שרידי החרב לוורשה אחרי המלחמה, וראו מה נותר ממנה, את העיר שחרבה כולה ואת העולם היהודי המפואר שהיה ונעלם, רק אז הם קלטו את גודל השבר והאסון, ובפניהם עמדה השאלה והאתגר- כיצד ממשיכים.
אנדרטה היא מיצג שבא לסמל ולבטא משהו. לשקף בצורה אומנותית תחושת לב, זיכרון, אירוע וגעגוע.
פחות משנה לאחר סיום המלחמה, הקימו שרידי יהדות ורשה, אלו שזכו לשוב מן המלחמה, את האנדרטה הראשונה.
היה זה ב 19 לאפריל 1946.
את האנדרטה הם הקימו במקום בו עמד הגטו היהודי, סמוך מאד לרחוב מילא 18 בו הסתתרו ולחמו מורדי הגטו בראשות מרדכי אנילביץ', במקביל לקבוצת המורדים השנייה שמרדה במקום אחר בגטו בפיקודו של פאבל פרנקל.
האנדרטה הזו, הראשונה שהוקמה לאחר האירוע הדרמטי והטראומטי של השואה, קטנה, פשוטה וצנועה, אך מלאת עוצמה ואמירה.
האנדרטה הנמוכה ניצבת על הקרקע, ומעוצבת כפתח תעלת ביוב. רבים מהשורדים ומהלוחמים חיו, פעלו ונעו בתוך תעלות הביוב הללו תחת העיר ורשה, וחלקם יצאו את החירות מתוך פתחי תעלות הביוב, ולכן הם בחרו את פתח תעלת הביוב כמסמל את מה שעבר עליהם.
מעל הפיסול של פתח הביוב, הניחו השורדים באנדרטה שעוצבה בידי האדריכל מרק סוזין, שני אלמנטים ומשפט.
במשפט הם כתבו בפולנית, באידיש ובעברית: "לאלה שנפלו במאבק חסר תקדים וההרואי על כבודו ועל חירותו של העם היהודי, למען שחרור פולין ולמען שחרור האדם, מיהודי פולין".
ליד הכיתוב הזה הם עיצבו ענף של עץ זית, מתוכו יוצאים עלי זית, ובכך הם ביטאו את תחושתם כמו נוח אחר המבול. כאשר היונה מביאה לו עלה של זית נוח יודע כי המבול הסתיים ואפשר לצאת מן התיבה. כך גם שרידי יהודי ורשה.
ליד הענף ועלי הזית, מונחת לוחית ארד קטנה, פיסול קטן של ספר תורה גלול, הפתוח מעט, ובתוכו נמצאת רק אות אחת. האות 'בית'. היא האות הפותחת את ספר בראשית ואת התורה כולה. בזה רצו לבטא הניצולים את תקוותם להצליח להתנער מעפר, ולהתחיל מבראשית.
איזו עוצמה של גיבורים. כמה משמעות יש באות אחת, ובאנדרטה אחת קטנה.
יוצאים יהודים מפתחי תעלות הביוב, קולטים את האסון והחסר הגדול, מבינים שהם אלו ששרדו את המבול, ובאנדרטה הראשונה שהם מקימים הם אומרים לעצמם ולעולם- הנה עלי הזית, הנה האות בית, והנה אנחנו בוחרים בחיים ומתחילים מבראשית. (בראשית תש"פ)
