הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)הציווי הראשון של ה' לאברהם אבינו הוא "לך לך"– ציווי העוסק בתנועה, בהליכה. תנועה היא חלק מהותי מקיומו של כל יצור חי, מהחד-תאיים ועד לבני אדם. ללא תנועה, אין חיים. תינוק שנולד יודע אינסטינקטיבית לנוע כדי לינוק מאמו, וככל שהוא גדל הוא לומד לבצע תנועות נוספות, לזחול, ללכת, לרוץ וכן הלאה. במידה רבה, יכולתו של האדם לנוע משפיעה על כל חייו: ככל שאדם מסוגל להתנועע ביתר יעילות, הוא מסוגל לעבוד, להילחם ולתפקד טוב יותר, ולעומת זאת בעלי נכות או מוגבלויות יכולים לסבול כל חייהם בשל חוסר יכולתם להתנועע בצורה יעילה מספיק.
גם היקום כולו נמצא בתנועה. אלמלא זה, לא היינו יכולים להתקיים בו. סיבוב כדור הארץ וגרמי השמים, תנועות האוויר והמים וכן הלאה, כולם נחוצים על מנת שיתאפשרו חיים על פני האדמה. המשך קיומם תלוי בדייקנותן של אותן תנועות. אילו החלקיקים היסודיים, או כוכבי הלכת, ישנו את מהלכם, החיים כולם ואף היקום עצמו עלולים להיכחד.
אנחנו כל כך רגילים לתנועה כחלק מהקיום, עד שאנו מתקשים לדמיין אפילו קיום בלעדיה. אולם, מדוע בעצם אנחנו נעים? כמובן, אנו עושים זאת מסיבות רבות ושונות, אולם כולן נובעות בסופו של דבר משני מניעים בסיסיים: התרחקות מנזק והשלמת חיסרון. אנו נעים כדי להתרחק מדברים שעלולים לפגוע בנו, וכדי להתקרב לדברים שעשויים להשלים את חסרוננו– מזון, מחסה, בני זוג וכן הלאה. בחנו כל תנועה שלכם לאורך היום, ותגלו שהיא נכנסת לאחת משתי הקבוצות הללו.
אבל אם כך, הרי שכל הצורך בתנועה נובע מחוסר בשלמות. אילו היינו שלמים, לא היה לנו צורך להתנועע כלל, כי דבר לא יכול היה לפגוע בנו ודבר לא היה חסר לנו. תארו לעצמכם את הקיום בתור פסל שיש בלתי פגיע; אין לו שום סיבה לזוז אפילו כהוא זה, והוא מרוצה לחלוטין לעמוד לנצח ללא תנועה. התנועה נובעת מחיסרון, ואילו לשלם אין בה צורך כלל.
לכן, העולם הזה הוא המקום של "לך לך", של תנועה מתמדת, הליכה, התרחקות והתקרבות, ואילו העולם הבא הוא מקום של ישיבה– צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אם נלך בדרך עד סופה, נגיע לשם. (לך לך תשע"ח)
