הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע כותבת התורה על הציצית, באמצעותה ניתן לזכור את המצוות "וראיתם אותם וזכרתם את כל מצוותי", ובעקבות כך נעסוק השבוע בהלכות מצווה זו. נפתח במחלוקת ראשונים איזה בגד חייב בציצית מדאורייתא ואיזה מדרבנן, ובהמשך נראה את מחלוקת הפוסקים, האם בגד מנדף זיעה חייב בציצית.
חיוב הבגד
איזה בגד חייב בציצית? הגמרא במסכת מנחות (לט ע"ב), מביאה מחלוקת אמוראים בשאלה זו:
א. לדעת תנא דבי רבי ישמעאל, כיוון שבמצוות ציצית כותבת התורה 'בגד' כפי שכתוב בפרשת נגעים, כשם שבנגעים הכוונה דווקא לצמר ופשתים, כך גם במקרה של ציצית. לשיטתו שאר המינים חייבים בציצית, אך רק מדרבנן. ב. רבא חלק וסבר בעקבות כך שהתורה כותבת 'כנף', שכל המינים חייבים בציצית מדאורייתא, שכן מהמילה כנף משמע כל סוגי הכנפות.
להלכה
בפסק ההלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ"א:
א. השולחן ערוך (או"ח ט, א) פסק שרק בגד העשוי מצמר ופשתים חייב מדאורייתא בציצית, ושאר המינים חייבים מדרבנן בלבד. בטעם הדבר נימק, שלמרות שדעת רוב הראשונים שכל מיני הבגדים חייבים מדאורייתא, הרי"ף והרמב"ם חולקים, ועל פי כללי ההלכה שקבע בהקדמה לספרו – הלכה כמותם.
ב. הרמ"א (שם) חלק ופסק כדעת התוספות, שכל המינים חייבים מדאורייתא, וכדעת ראשוני אשכנז והפוסקים המאוחרים בשרשרת הדורות. כך מסופר גם על הגר"א והחזון איש, שנהגו ללבוש ציצית משאר מינים. ובלשון הדרכי משה:
"ואין דבריו (של השולחן ערוך) נראין, אלא נראה לפסוק כדברי התוספות מאחר שרבינו והפוסקים האחרונים הסכימו עמהם וכבר הארכתי בזה בהקדמתי בסייעתא דשמיא'.
ג. המשנה ברורה (שם ט, ה) בגישה שלישית נקט, שראוי גם לאשכנזים הצועדים בדרך כלל בעקבות הרמ"א, להחמיר וללבוש ציצית העשויה מצמר או פשתים, וכך לצאת ידי חובה מדאורייתא גם לדעת הרי"ף והרמב"ם.
ציצית מבד ניילון
שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים היא, האם יוצאים ידי חובה בלבישת ציצית העשויה מבד ניילון. מחלוקת זו מתעוררת בעקבות הגמרא במסכת מנחות (מ ע"ב) הכותבת, שבגד העשוי מעור אינו נחשב בגד, ומשום כך אפילו אם יש בו ד' כנפות – אין חובה לשים בו ציצית.
על אף שהגמרא כתבה שבגד עור אינו נחשב בגד, היא לא מנמקת מה הבעיה בכך. בפירוש טעם הגמרא נחלקו האחרונים, מחלוקת שמשפיעה בין השאר על דינו של בגד דרייפיט, העשוי מחומרים פלסטיים.
מחלוקת האחרונים
א. אפשרות ראשונה להסביר את טעם הגמרא, מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (י, ז), והרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ב, א). הם סברו, שהסיבה שהגמרא נוקטת שבגד עור אינו נחשב בגד החייב בציצית היא, שבגד חייב להיות במהותו ארוג ומחומרים העשויים כעין בד, בגד עור המורכב לרוב מיחידה אחת ארוכה ואינו דומה לבד, אינו עונה על הגדרה זו.
בעקבות כך פסק הרב פיינשטיין, שבגד העשוי מניילון פטור מציצית. ועל אף שניתן לחלק בין בגד עור לבגד ניילון, כיוון שבניגוד לעור המורכב מיחידה אחת שניתן לחלקה למספר חוטים, את הניילון אפשר מלכתחילה ליצור במספר חוטים, מכל מקום כיוון שאין הדרך בכך, ומכיוון שבגד ניילון דומה בתכונותיו לבגד עור בכך שאינו בד מהצומח, לא מקיימים בבגד זה מצוות ציצית.
ב. אפשרות שניה בפוסקים מופיעה בדברי הרב פרנק (הר צבי או"ח א, ט) שבניגוד לרב משה פיינשטיין סבר, שהטעם היחיד לפטור בגד עור הוא שבגד זה אינו ארוג, ואין זה משנה שבגד זה אינו דומה לבד. משום כך, במקרה בו יוצרים בגד מניילון באמצעות אריגה, בגד זה חייב בציצית. מדרבנן לדעת השולחן ערוך, שכן הבגד לא עשוי מצמר או פשתים, ומדאורייתא לרמ"א.
אפשרות שלישית הממצעת בין הדעות, מופיעה בדברי הציץ אליעזר (יב, ג). כמו הרב פרנק סבר, שבגד של ניילון חייב בציצית, ואולי אפילו במקרה בו אינו עשוי כאריג כמו שהצריך הרב פרנק, כיוון שייתכן שכאשר הגמרא כתבה שבגד עור פטור מציצית כוונתה לעור בדווקא, אבל שאר מינים, אפילו אם יש דמיון מסוים ביניהם חייבים, וודאי כאשר רגילים לעשות מהם בגדים.
למרות טעמים אלו כתב, שבכל זאת הלובש ציצית מבד ניילון לא יברך את ברכת הציצית, לחשוש לדעת הרב משה פיינשטיין הסובר שלא יוצאים בלבישתה ידי חובה.
(שלח תשפ"ג)
