לשקף את הפרשנות

בהחלטות חשובות, רצוי שלא נסתמך על היכולת שלנו לתת פרשנויות חלופיות

פרשנים רבים מנסים לדייק מה היה חטאם של המרגלים. הרי ביקשו מהם לתור את הארץ כדי להביא מידע- לגבי העם היושב עליה, על הארץ, על הערים ובסופו של דבר, הם באים עם דיווח שעונה על הדרישה. כדי להבין את חטאם של המרגלים, אשתמש במודל אפר"ת שבא להסביר את הצורה בה אנו בוחנים את המציאות ומגיבים אליה. ראשי התיבות הן:

א-אירוע
פ-פרשנות
ר-רגש
ת-תגובה

הדגש במודל הוא ההפרדה בין האירוע האובייקטיבי לבין הפרשנות הסובייקטיבית שאנו נותנים לו. בעוד אני ואתה חווים את אותה סיטואציה, הפרשנות תהיה שונה ותסתמך על ניסיון העבר, על ידע, על מצב הרוח ועוד. למשל, כשאיש מכירות יבוא למכור לי אשכול ענבים ענק, אני אפרש את הסיטואציה לפי החיבה לענבים, לפי הידע שלי על גודל ממוצע והתערבויות גנטיות בכרמים וגם לפי האטרקטיביות של המוכר.

הפרשנות של המרגלים מתוארת במילה "אפס". הרש"ר הירש מסביר: "כל זה הוא אפס ונטול כל ערך". התיאור של המרגלים היה אינפורמטיבי למדי וגם הדברים הפחות טובים צריכים להיאמר. המילה 'אפס' הביאה פרשנות לדיווח- הארץ טובה אבל זה נטול כל ערך מכיוון שנמצאים שם ילידי ענק. החירות שהמרגלים נתנו לעצמם לפרש מה חשוב יותר או פחות, היא הסיבה לכך שנענשו.

הפרשנות גרמה לקרב גרסאות בין כלב לבין עשרת המרגלים, מה שהשפיע ישירות על הרגש של העם- "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". ועל התגובה- "וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ".

כאשר אנחנו מרגישים כתגובה לאירוע את הרגש מטפס לכיוון מסוים או רואים את התגובה שלנו מתקרבת, זו הזדמנות לעצור ולבחון את הפרשנות שגרמה לנו להגיע לאותו רגש ולאותה תגובה. כאשר מנהל בא להגיב לשגיאה שעשו עובדיו, עליו לשאול את עצמו- מה הרגש שעולה לי עכשיו? איך הוא משפיע על התגובה המתוכננת? מה בפרשנות שלי לאירוע גרם לרגש הזה לעלות? האם יש פרשנות אלטרנטיבית שעשויה להיות? המעבר לכלי המעט מלאכותי הזה עשוי לגרום לאותו מנהל לראות את הדברים מזווית אחרת, להיות פחות אימפולסיבי, לווסת את רגשותיו וכך לשנות את תגובתו.

בהחלטות חשובות, רצוי שלא נסתמך על היכולת שלנו לתת פרשנויות חלופיות. טוב שיהיה לנו חבר או קולגה, אדם אובייקטיבי חיצוני אשר נוכל לספר לו על האירוע והוא ישקף לנו את הפרשנות שלפעמים אנחנו שוכחים שהיא סובייקטיבית.

(שלח תשפ"ג)