הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
העולם יכול להיות טוב יותר ומתוקן יותר אם נשים תהיינה מעורבות בהנהגתו
כיצד היתה מסתיימת הפרשה אם היו נשלחות "מרגלות" ולא מרגלים? לו יצויר, שמשה היה בוחר שתים עשרה נשים, נשיאה מכל שבט, שתצטרף למסע הריגול, האם האירוע היה מסתיים בצורה שונה?
הרב אפרים מלונטשיץ (כלי יקר) סבור, שהקב"ה העדיף שדווקא יישלחו נשים לרגל את הארץ וכך הוא כותב:
"לפי שאמרו חז"ל: האנשים היו שונאים את הארץ, ואמרו 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו 'תנה לנו אחוזה' ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לפי דעתי, שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ, כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה, ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים, וזהו שלח לך לדעתך אנשים אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור".
לדבריו, הקב"ה העדיף לשלוח נשים שירגלו את הארץ משום שהן חיבבו את הארץ, ולכן, אם הן היו נשלחות הן לא היו מספרות בגנותה. לעומתם, הגברים – מהרגע הראשון שיצאו ממצרים – לא היו להוטים להיכנס לארץ, ולכן היה צפוי שיספרו בגנותה של הארץ.
לנשים שבאותו הדור היתה "עין טובה", הן הפנימו את המשמעות של יציאת ממצרים ואת הצורך להגיע לארץ ישראל. הן הכירו טובה להקב"ה על הטוב. מחד גיסא, הן לא השתתפו בחטא העגל ומאידך גיסא, הן גילו רוח התנדבות גדולה בבניית המשכן. הן הבינו את גודל השעה יותר מהגברים.
פרשנותו של הכלי יקר מבקשת להדהד את הצורך בשמיעת הקול הנשי באירועים גדולים ומשמעותיים דווקא בשל היכולת לראות תהליכים בצורה שונה.
במילים אחרות, בהתבוננות נשית יש סובלנות להכיל תהליך ארוך ואף מייסר. כשם שנשים מורגלות בצער של תשעה ירחי לידה כדי להביא חיים לעולם, וחוזרות על התהליך כמה פעמים, כך גם בתחומים אחרים, הסבלנות והסובלנות של נשים לתהליכים קשים או למעברים חדים יכולה לתרום לשיח של תקווה ואמונה.
קולן של הנשים המרגלות היה יכול לרכך את הפרשנות, ולתרום להורדת הלהבות והתסיסה ששרתה בעם. מן הסתם הן היו משכנעות את העם לתת תקווה לתהליך. אולם, בסופו של דבר, הקב"ה נתן למשה יד חופשית להחליט מי יהיו המרגלים – "שלח לך" לדעתך.
לעניות דעתי, אין כאן שאלה מגדרית בהתאמה לתפקיד אלא דווקא צורך בהתנהלות משותפת של נשים וגברים בהנהגה. פרשנותו של הכלי יקר דורשת מאיתנו להבין שהעולם יכול להיות טוב יותר ומתוקן יותר אם נשים תהיינה מעורבות בהנהגתו. ישנן מצוות עשה שהזמן גרמן, שנשים חייבות בהן לפי "שהיו באותו הנס". בלשון מושאלת ניתן לומר, שנשים הן חלק מהנס של תקומת ישראל ומדינת ישראל. הן חלק מהנס של העצמת לימוד תורה שבדורנו בבתי מדרש שונים ומגוונים. ראוי שקולן של הנשים יישמע גם בהקשרים הקשורים להנהגה הדתית. יש צורך בשותפות של נשים בוועדות בית הכנסת, בבחירת רבנים, מתוך הבנה שהמרחב של העולם הדתי שייך לגברים ונשים כאחד. לכן ייטב לכולם שיהיה מקום למגוון של קולות.
(שלח תשפ"ג)
