הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)מקורה של הקהילה היהודית בפינלנד, הקהילה הצפונית ביותר באירופה, הוא אחד הסיפורים המרתקים ביותר בהיסטוריה של הקהילות היהודיות.
ראשוני היהודים היו "קנטוניסטים", חיילים יהודיים רוסיים אשר הורשו להתיישב במדינה במאה ה-19. במחצית השנייה של אותה מאה הורשו היהודים להתיישב בשטח שהיום הוא פינלנד. כחלק מהממלכה השוודית וחוקיה, אסור היה ליהודים להתגורר במדינה. למרות שחוקי המדינה אסרו זאת, החלטה מעניינת משנת 1858 אפשרה לחיילים היהודים להישאר בפינלנד ולקבל מעמד ואזרחות, רק בשל היותם חיילים בצבא הצאר הרוסי. בתקופה זו היה בצבא הרוסי "חופש דת" והחיילים היהודים הורשו להקים בתי כנסת בצבא והמורים והרבנים שליוו אותם קיבלו את משכורתם מהצבא הרוסי.
בשנת 1809 דוכסות פינלנד הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית, ובכל זאת החוקים השוודים היו בתוקף עד לשנת 1917 כשפינלנד זכתה לעצמאותה, ורק אז היהודים יכלו להיות אזרחים שווי זכויות במדינה.
לחיילים היהודים הצטרפו מאוחר יותר אחרים מרוסיה, פולין וליטא. לקראת סוף שנות ה-30 של המאה העשרים, כ-250 פליטים יהודים ממרכז אירופה קיבלו אישור כניסה לפינלנד ובשנים האחרונות מספר יהודים מבריה"מ לשעבר, פולין ומקומות שונים ממזרח אירופה, מצאו מקלט במדינה.
במשך המאה ה-19 חייהם של היהודים בפינלנד היו חיים דתיים. החיילים היהודים הרוסים הקפידו לשמור בפינלנד על המצוות והמנהגים אשר למדו בבית אבא, בשטייטל ברוסיה. החיילים, שנלחמו רחוק מבתיהם, היו רובם ככולם יהודים שומרי מצוות. כמובן שלא הייתה כל התבוללות.
בביקורי בפינלנד, שאלתי את ראשי הקהילה- כיצד מצאו החיילים היהודים בנות זוג לעצמם? נשיא הקהילה השיב לי בסיפור מדהים ואמתי: "החיילים פנו לרבנים בקהילותיהם ברוסיה, ליטא ואוקראינה וביקשו שישלחו להם נשים… ואכן אחת לכמה חודשים, הייתה מגיע עגלה הרתומה לסוסים ובתוכה נשים יהודיות אשר הגיעו מהעיירות והכפרים היהודים היישר לשוק היהודי, היכן שעבדו הרווקים היהודים הזקוקים לשידוך". ותיקי הקהילה יודעים לספר שבחירת הנשים הייתה מתבצעת בדרך של "כל דאלים גבר", כלומר החזקים ביותר זכו ל"זכות קדימה" בבחירת בנות זוגם העתידיות.
בתקופת השואה הייתה פינלנד בברית צבאית עם הגרמנים נגד ברית המועצות. למרות לחץ גרמני חזק, זוועות השואה נחסכו מיהדות פינלנד, תודות לעמידה האיתנה של הרשויות הפיניות, שסירבו למסור את יהודי פינלנד לידי גרמניה. למעשה, ניתן לומר שלא הייתה שואה בפינלנד והיהודים הפינים המשיכו ליהנות מזכויות אזרח מלאות לכל אורך המלחמה.
אחת התופעות יוצאות הדופן בהיסטוריה באירופה, הייתה בית-כנסת שדה שהופעל על ידי הצבא הפיני בחזית, עבור החיילים היהודים במלחמת העולם השנייה במלחמתם נגד הרוסים. בניהם של חיילים וקצינים יהודיים אשר שרתו בצבא בתקופה זו, סיפרו לי שבמשך שנות המלחמה היה אוהל אליו התכנסו היהודים להתפלל מדי יום. באוהל היה ארון קודש וספר תורה קטן אשר נדד ביחד עם החיילים ממקום למקום. חברי הקהילה מספרים, שלא פעם, חיילים גרמנים, נדרשו להצדיע לקצינים יהודים בצבא הפיני ולכבדם, כדי לשמור על הריטואל הצבאי.
כיום חיים בפינלנד 1,500 יהודים, 1300 בהלסינקי (עיר הבירה) ו-200 בעיר טורקו. הקהילה היהודית בטמפר הפסיקה את פעילותה ב-1981.
הקבוצות המרכיבות כיום את מבנה הקהילה הן- צאצאים של החיילים היהודים הרוסים אשר הורשו להישאר בפינלנד ע"י הצאר, ישראלים אשר היגרו מהארץ לפינלנד ומעט מהגרים רוסים. למעשה מאז הקנטוניסטים ועד היום לא הייתה כמעט הגירה לקהילה זו.
אחד המאפיינים הנוספים של הקהילה בהלסינקי, הוא החיבור הקיים בין כל חבריה ופלגיה. הוותיקים והחדשים, הפינים והישראלים, האשכנזים והספרדים, כולם פועלים בצוותא ויצרו משפחה אחת גדולה, קהילה לתפארת.
קהילה צפונית זו באירופה, הייתה מבודדת יחסית מהעולם היהודי בגלל מיקומה הגיאוגרפי, אבל הצליחה לבנות חיים יהודיים ולשמור עליהם.
למרות היותה קהילה קטנה, הקהילה בהלסינקי נותנת את כל השירותים הדרושים ליהודים המבקשים לשמור על זהותם ואף על חיים דתיים. יש בקהילה, בית כנסת, בית ספר יומי, גן ילדים, בית אבות, חברא קדישא, תנועת נוער מכבי, שליח חב"ד, מסעדה וקייטרינג כשר, חנות כשרה, מקווה, ורב. בבית הכנסת מתקיימות תפילות כל יום שחרית וערבית ובכל שבת עשרות רבות מחברי הקהילה באים לתפילה ולקידוש משותף. (ויצא תשע"ח)
