הרב יגאל גרוס
השולחן ערוך פסק, שאם הזמן קצר ויש חשש שיעבור זמן המנחה – יש להתפלל חזרת הש"ץ בנוסח מקוצר
בפרשת השבוע מספרת התורה על חטא קרח ועדתו, ועל בקשת ה' ממשה ואהרון להבדל מתוך העדה. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". מהמילה "מתוך" לומדת הגמרא במסכת ברכות (כא ע"ב), שכל דבר שבקדושה ייעשה בלא פחות מעשרה אנשים. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, כמה צריך להיות מספר המתפללים שסיימו תפילת שמונה עשרה בלחש, כדי שהחזן יוכל להתחיל חזרת הש"ץ.
המתנה בחזרת הש"ץ
בעקבות סתירה בשולחן ערוך, דנו האחרונים האם החזן יכול להתחיל את חזרת הש"ץ, כאשר אין מניין אנשים שסיימו להתפלל:
מצד אחד, בעקבות דברי הרא"ש בתשובה (ד, יט) פסק השולחן ערוך (קכד, ד), שבמהלך חזרת הש"ץ על הקהל לשתוק, להאזין לברכות ולענות אמן, ואם אין תשעה אנשים שמקשיבים לברכות "קרובים להיות ברכותיו (של הש"ץ) לבטלה". בפשטות עולה, שעל מנת להתחיל את חזרת הש"ץ יש צורך בתשעה אנשים שיענו לברכות החזן.
מצד שני, בעקבות דברי המהר"ם (מובא בהגהות מיימוניות תפילה ח, ט) פסק השולחן ערוך (נה, ו), שגם אם יש אחד מהעשרה שעדיין מתפלל או אפילו ישן, אפשר להתחיל חזרת הש"ץ, ומוכח שלא צריך תשעה שיענו בחזרת הש"ץ (ועל אף שהט"ז החמיר, החמיר רק בצירוף אדם ישן).
יישוב הסתירה
נחלקו האחרונים ביישוב הסתירה:
א. שולחן ערוך הרב (נה, ד) והבן איש חי (ויחי) כתבו, שיש לחלק בין קדיש לבין חזרת הש"ץ. כאשר השולחן ערוך הקל באדם המתפלל הוא דיבר על אמירת קדיש (ולכן הלכה זו כתובה בסימן נה העוסק בדיני קדיש). לעומת זאת, תשובת הרא"ש המחייבת שכל המתפללים יקשיבו, עוסקת בדיני חזרת הש"ץ (ולכן הלכה זו כתובה בסימן קכד העוסק בדיני חזרת הש"ץ). נמצא שלשיטתם, צריך שיהיו תשעה מתפללים שסיימו להתפלל, כדי שיהיה ניתן להתחיל חזרת הש"ץ.
ב. הציץ אליעזר (יב, ט) והילקוט יוסף (הערות סי' קכד) חלקו על החילוק שעשו האחרונים הנ"ל וכתבו, שמדברי הבית יוסף משמע שאין חילוק בין קדיש לקדושה, ואם בסימן נה פסק השולחן ערוך שאפילו אם אחד מהנוכחים עדיין מתפלל אפשר לומר קדיש, הוא הדין בחזרת הש"ץ, וכשאחד מהנוכחים עדיין מתפלל אפשר להתחיל את חזרת הש"ץ.
אם כך, כיצד יישבו את דברי השולחן ערוך שהביא את דברי הרא"ש, שכל התשעה צריכים להקשיב לדברי הש"ץ ולענות 'אמן'? הם כתבו שיש לדייק בדברי השולחן ערוך, שלא כתב שהמתפלל חזרת הש"ץ ללא תשעה העונים, ברכתו לבטלה, אלא "שקרובים ברכותיו לבטלה", משמע שמעיקר הדין אין בכך בעיה, אלא שראוי שתשעה יענו לחזרת הש"ץ.
עם זאת, ולמרות שמעיקר הדין גם אם אחד מהמתפללים עדיין מתפלל אפשר להתחיל חזרת הש"ץ, הוסיפו בעקבות השולחן ערוך (נה, ז), שכדאי לחכות למתפלל הנוסף כדי לזכות גם אותו לענות לקדושה (במקום שאין בכך טורח רב).
ג. המגן אברהם (נה, א) בדעה שלישית והמקילה ביותר לא הבין את השולחן ערוך כדעת הציץ אליעזר, אלא כדעת שולחן ערוך הרב (שצריך תשעה אנשים כדי להתחיל את חזרת הש"ץ), אך למעשה פסק שמספיק לחכות לששה אנשים כדי להתחיל חזרת הש"ץ. בטעם הדבר הביא את המהרי"ל שכתב, שמתוך כך שהרבה אנשים מדברים בחזרת הש"ץ מוכח שלא צריך תשעה עונים.
חזרת הש"ץ קצרה
לעיתים יש חשש שלא כל הנמצאים במניין יענו על ברכות החזן, במקרים כאלה על החזן להתנות שאם אין מספיק עונים אז תפילתו תהיה תפילת נדבה. אפשרות נוספת לפתור את הבעיה היא, להתפלל תפילה קצרה. השולחן ערוך (רלב, א) פסק, שאם הזמן קצר ויש חשש שיעבור זמן המנחה – יש להתפלל חזרת הש"ץ בנוסח מקוצר.
גם במקום שיש חשש שלא מספיק אנשים יענו על החזרה נחשב המקרה כשעת הדחק, ומותר לומר את חזרת הש"ץ בנוסח מקוצר (אם כי לדעת הקבלה אין לעשות כך). במקרה זה יש שסוברים שיש להתפלל עם החזן בלחש עד קדושה (רמ"א, כף החיים) ולהמשיך לאחר קדושה בתפילה, ויש שסוברים שיש לשתוק עד שיגיע החזן לקדושה, ולאחר קדושה להתחיל את התפילה.
(קורח תשפ"ג)
