איך דואגים שהמחלוקות בארגון – יהיו ל'שם שמיים'?

כיצד ניתן לעודד תרבות של מחלוקת תוך שדואגים שתהיה לשם שמיים?

מחלוקתו של קורח מוזכרת בפרק ה' במסכת אבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו" (אבות, פרק ה', משנה י"ז).

המחלוקת בין הלל ושמאי (ולאחר מכן- בית הלל ובית שמאי) לא הייתה מחלוקת פשוטה, היא התפרסה על פני דיונים הלכתיים נוקבים וארוכים עם דעות שונות ומנוגדות. יחד עם זאת, לשני הצדדים בדיון הייתה מטרה אחת- "לשם שמיים" ולכן סופה של המחלקות להתקיים, להגיע להכרעה בהסכמה ובשלום. המשנה בעצם מדגישה לנו שדרישתו של קורח "מדוע תתנשאו על קהל ה'" לא הייתה לשם שמיים ועל כן אין דרכה להיפתר בדרכי שלום ואין ברירה, האדמה פוצה את פיה.

המשנה מדגישה לנו עוד דבר- המחלוקת הראשונה היא של הלל ושמאי, שני הצדדים לוקחים אחריות על הדיון ועל תוצאותיו. המחלוקת השנייה הייתה של קורח ועדתו, לא של קורח ומשה. בזמן שקורח היה עסוק באינטרסים אישיים, אהרון ומשה כלל לא היו צד בדיון, לא דיברו את השפה הזאת.

כיצד ניתן לעודד תרבות של מחלוקת תוך שדואגים שתהיה לשם שמיים?

בפרשה הקודמת בסמיכות לפרשיית המרגלית מופיעה פרשיית ציצית שמטרתה- "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". הפרשנים לומדים מכך שהציצית תזכיר לנו את המצוות כך שלא נגיע לעמדה הנפשית של המרגלים. אם נעשה מהלך פרשני דומה בפרשיית קורח ועדתו, נוכל לראות כי התורה מעניקה לנו תזכורת על תפקידם של הכהנים והלווים ומוסיפה את מצוות פטר רחם.

למעשה, המסר שניתן לעם לאחר המחלוקת עם קורח הוא שכל בכור בהמה טמאה או טהורה וכן הבן הבכור במשפחה שייכים למקדש. הצורך לבוא למקדש להקרבת קורבן או לקיום הפדיון, בא להזכיר למשפחה ולכוהנים, ששבט לוי אינם מורמים מעם אלא משרתי ציבור, שעושים את עבודת הקודש בשם כלל ישראל. כפי שהציצית מזכירה לנו את השגחתו של הקב"ה ע"י קיום המצוות כך גם פטר רחם מזכיר לנו את מעמדם של הכוהנים באמצעות ההגעה למקדש לקרבן או לפדיון.

כאשר רוצים לחנך לתרבות ארגונית המעודדת מחלוקת לשם שמיים, יש לקבוע נורמות ברורות ויציבות המזכירות עבור מה אנחנו מתווכחים, איך הדיון צריך להתקיים ומהן הנחות היסוד עליהן מושתתת המחלוקת. רק כשרואים ששני הצדדים שותפים להנחות היסוד, ניתן להפיק ערך מהמחלוקת, אחרת כדאי לקטוע אותה כמו את מחלוקתו של קורח.

(קורח תשפ"ג)