קורח תשפ"ג והמחלוקות של עכשיו

"פרשה זו יפה נדרשת" בכל בית ובכל בית כנסת, במיוחד בימים של סערות חקיקה כשבכל מוצ"ש מפגינים בשקיקה. שני הצדדים בוודאי רוצים שלום בליבם, אבל מחזיקים חזק במחלוקתם. אלו ואלו ייטלו מפרשתנו מחתות מלאות קטורת – רעיונות וחידושים מלוא קולמוס, המחזקים עמדתם בזה הפולמוס.

התומכים בקואליציה מה הם אומרים? בא וראה כיצד כאז כן עתה, עדת החולקים לא מקבלת את הבחירה בנבחרים, ולהפסיד בכבוד אין הם יודעים. כאז כן עתה, החולקים מחפשים תואנות, טענות ומענות מלבם הם בודים, וגם כשהם אומרים אמת, אינם אלא בדאים (ב"ב עד, א). כמו במחלוקת קורח גם כיום אין החולקים מאוחדים, אלא הם בעלי אינטרסים שונים. זו הרי הסיבה לכך שנאמר "ויקח" בלשון יחיד על אף שהיו רבים, שכן כל אחד רצה לקדם את עצמו, ואף ביניהם לא יכלו להגיע להסכמות. המחלוקות הפנימיות שבקרב עדת החולקים מלמדות על אופיים ועל התנהלותם האינטרסנטית, ועל כן דיברו חכמינו על "מחלוקת קורח וכל עדתו" שאינה לשם שמים, ולא על מחלוקת קורח ומשה (אבות ה, יז). פרקי האבות ביקשו לרמוז לבנים שאם יש מחלוקת בתוך עדת החולקים, אות היא לעולמי עד שהם לא מונעים רק ממניעים ערכיים, אלא דווקא ממניעים זרים.

יוסיפו עוד המצדדים בנבחרים, ויזכירו את המעשה באלמנה ובשתי בנותיה היתומות, וכיצד החולקים הלעיזו על משה ואהרן שהם הטילו עליהן עול כלכלי, ולקחו מהן מיסים גבוהים: לקט, שכחה ופאה, תרומות ומעשרות, ראשית הגז ובכורות, עד שלא היה בהן כוח עוד לחיות, בשל יוקר המחיה והיעדר צדק חברתי, ופגיעה במעמד הביניים שלא לשם שמים (מדרש שוח"ט, א).

והמצדדים באופוזיציה מה הם אומרים? צאו וראו שטענות קורח ועדתו נכונות ונכוחות, בערכי מוסר הן טעונות, ובדאגה לאיכות השלטונות. הן באות למנוע ריכוז הכוח בידי מנהיגות מצומצמת, כי סמכות בלתי מוגבלת הינה מאוד מסוכנת. חטאם של אנשי קורח היה שהם מרדו בגדולי העולם, ועל משה ואהרן יצא קצפם. מנהיגים אלה הצדק והיושר היו נר לרגלם, ואמת והשלום מושא אהבתם. אילו מנהיגים מן השורה היו עומדים מולם, כאלה שנבחרו בידי העם ולא מונו על ידי בורא עולם, בעלי חולשות וחסרונות כדרך בשר ודם, כי אז קורח ועדתו לא היו יורדים שאולה חיים, אלא מעלה מעלה היו עולים.

בוא וראה, יאמרו אנשי מחנה זה, את יושרו וגדולתו של רבנו משה, שלא נשא חמור אחד מהם ולא הרע למי מהם, וכיצד תדמיון ואליו ישווה ראש ממשלתנו שאיננו כזה?! עדת קורח קראו "למה תתנשאו" לעניו מכל אדם ולכהן הגדול, האם אפשר לדמות לו את נשואי מחאתנו המתנשאים מעל הכול?!

יוסיפו עוד אנשי מחנה זה ויאמרו: עדת קורח חטאו שכן על משה ואהרן הם נקהלו (טז, ג). לא צדק ויושר עניינו אותם, והם לא התמקדו בעניין אלא באדם. לא כן אנו שלהגן על מערכת המשפט יצאנו, לשמור על הדמוקרטיה, נשמת אפינו, שבלעדיה תתערער לחלוטין החברה במדינתנו.

והמתבונן מן הצד, החכם והתם, מה הוא אומר? הייתכן שעל כל אלה אי אפשר להקשיב ולדבר, האמנם אין דרך לגשר ולהתפשר? נזכר אותו חכם במעשה ברבי שלמה זלמן הכהן קוק ז"ל, אביו של מרן הראי"ה זצ"ל, כיצד הגיע לקהילה בה התגלעה מחלוקת גדולה, בין גבאי בית הכנסת והמתפללים. דרש לפניהם ושאל: מדוע גמל מטה אהרן דווקא שקדים? אף הוא ענה והסביר שיש שני סוגי שקדים: האחד מתוק בתחילתו ומר בסופו, והאחר מר בתחילתו ומתוק בסופו (מעשרות פרק א). הראשון רומז למחלוקת, שמתוקה היא בראשיתה לכל החולקים ומתענגים בה. הם מתאחדים, מתחזקים, מתנצחים ומרגישים טוב עם עצמם, אולם מרה תהיי אחריתה. הסוג השני מסמל את השלום, מר הוא בראשיתו ותובע ויתורים קשים, אבל סופו טוב ומתוק, מביא אורה ושמחה לחברה כולה. דברי הרש"ז קוק נכנסו ללב שומעיו ועלה בידו להשכין שלום במעונם.

על כן דברינו יהיו נא לתזכורת, שעדיף שלום קר על כל מריבה ומחלוקת. טובה פשרה מרה מכל ניצחון מתוק, כי במחלוקת של זמננו כולם מפסידים, והיא מאיימת להוריד שאולה את כולנו חיים.

יזכרו אף קוראינו שכדי לעשות שלום עלינו, יש לפסוע לאחור שלוש פסיעות קטנות, כי אין שלום בלי נסיגות ופשרות כואבות. וכך עקב בצד אגודל יעשו שלום עלינו ועל כל ישראל ובעולם בכלל.

(קורח תשפ"ג)