ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
בפרשת חוקת אנו נפרדים מאהרן הכהן, וקוראים גם על האבל הממושך של כל העם על מותו.
זהו היסוד להערכת דמותו של אהרן כ"רודף שלום בישראל". לא רק במשנה אבות המוכרת לנו, כי אם גם בספרא (מכילתא דמילואים ב), מדרש תנאים קדום: "ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר (במדבר כ, כט) 'ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל', ובמשה הוא אומר (דברים לד, ח) 'ויבכו בני ישראל את משה'. מפני מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו 'ויבכו בני ישראל את משה'".
הספרא אינו המקור הקדום ביותר לייחוס תכונת השלום לאהרן, כי אם פסוקי ספר מלאכי המתארים את הכהן האידאלי: "וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלאכי ב, ה-ו) 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' – שהיה רודף שלום בישראל".
ואם נתבונן בפסוקים בהקשרם: "וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים […] בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם […] תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא-נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (מלאכי ב: ה-ו).
מוכרים מאוד דברי אבות דרבי נתן בעקבות המשנה באבות, המספרים לנו כיצד היה אהרן מקרב בין אדם לחברו, וכיצד השיב חוטאים מעוון. תיאורים אלו נראים ממש כהרחבה של פסוקי מלאכי.
פחות מוכר הוא תיאור שלישי המופיע באדר"נ, ובו השכנת שלום בין איש לאשתו. אולי משום שהוא פחות התאים לילדים ולפיכך לא זכה להיכנס ל"כה עשו חכמינו".
מפאת קוצר היריעה לא אביא כאן את התיאור עצמו (באדר"ן נו"ב פרק כד), אלא את הדברים שבסופו, אחרי שחזר השלום בבית, הנוגעים לפרשה שלנו, למות אהרן ולאבל עליו, ומרחיבים גם את דברי הספרא שלעיל: "וכך אהרן עושה כל ימיו עד שחיה מכניסה לתוך ביתו והיתה מתעברת ויולדת בן ואמרה לא נתן לי הבן הזה כי אם בזכות אהרן. ויש אומרים יותר מג' אלפים מישראל היה שמם אהרן. וכשמת (הלינו) [חלצו] על מטתו יותר מכ"ד אלפים (בני) [בנים] ובני בנים לכך נאמר 'ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל'" (במדבר כ' כ"ט).
מי שפועל להבאת שלום ולהחזרת אהבה ואחווה, מסייע בהבאת חיים חדשים לעולם. הביטוי הציורי למעגלי ההשפעה הבונים של אהרן, הוא יותר מ- 3,000 מילדי ישראל שנקראו על שמו, נולדו בזכותו, ומתאבלים עליו כעל אב.
(חוקת תשפ"ג)
