הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש אנשים שכועסים על ה' ומאשימים אותו בכל מיני צרות שבאות עליהם. יש אפילו כאלה שטוענים שאנשים המציאו את אלוקים כדי שיהיה להם את מי להאשים בצרות שלהם. אחרי הכל, הצורך להאשים מישהו הוא אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם; וכפי שניסח זאת הסופר טרי פראצ'ט, כשאתה דופק בטעות עם הפטיש על האצבע, זה לא ממש מסתדר להתחיל לצעוק: "אחח, הסתברויות קוונטיות ארורות!".
ומה יעשו אלה שלא מאמינים באלוקים? את מי הם יאשימו בכל הצרות שלהם? את המדינה כמובן, או את העומדים בראשה. כתבתי פעם על כך שהמדינה מהווה מעין תחליף-א-ל עבור אנשים רבים, שמרגישים כאילו היא מסוגלת לפתור את כל בעיותיהם, ולהעניק לכולם ביטחון, עושר ושגשוג, ורק בגלל שהממשלה מושחתת וקמצנית היא מסרבת לעשות זאת.
אבל האמת היא שכל הגישה הזו של חיפוש אשמים אינה מועילה ואינה מקדמת במיוחד. במקום להעביר את החיים ברגשות שליליים כלפי מעלה, ותרעומת כלפי ה' על כך שכביכול "דפק אותנו", אפשר להסתכל על הדברים בצורה שונה.
מייקל ניוטון היה פסיכולוג אמריקאי שהתמחה בהיפנותרפיה, טיפול באמצעות היפנוזה. בספריו "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות" הוא מתאר כיצד במהלך ההיפנוזה שיחזרו המטופלים שלו את גלגולי החיים הקודמים שלהם, ובעיקר את עולם הנשמות שבין הגלגולים. לפי התיאורים שם, נשמות יורדות לעולם הזה כדי להתנסות, ללמוד ולשפר את עצמן. כל נשמה בוחרת לעצמה בקפידה את הגוף שלתוכו תיכנס, ואת האתגרים, הקשיים והניסיונות שתפגוש במהלך חייה. מהלך החיים מתוכנן מראש על ידי הנשמות והמדריכים הרוחניים שלהן, כאשר הכל נעשה מרצון ומבחירה. פעמים רבות בוחרות הנשמות לעצמן חיים קשים, שכוללים משברים ואף אסונות, כדי לתקן דברים שעשו בגלגולים קודמים, כדי ללמוד או כדי להפיק מעצמן כוחות שלא היו מתגלים באופן אחר.
איני יודע עד כמה התיאורים בספר מדויקים – לא כולם תואמים ליהדות, ויש לקחת אותם בערבון מוגבל. אבל הרעיון לפיו אנחנו בחרנו לעצמנו את מסלול חיינו, הוא רעיון חיובי ומקדם. במקום להרגיש קורבנות מסכנים של גורל אכזר או של א-ל מתעלל, עלינו להחזיר את האחריות לעצמנו, ולשאול את עצמנו למה בחרנו במסלול הזה. מתוך כך נוכל להתקדם במקום להתמסכן.
(יתרו תשעט)
