אבותינו לא היו טיפשים

מדי פעם נשמעת הטענה: איך אנחנו יכולים לסמוך על המסורת של אבותינו לגבי מעמד הר סיני? הרי מדובר באנשים שאחרי ארבעים יום מההתגלות עשו עגל מזהב וקראו לפניו "אלה אלהיך ישראל!". האם דבר זה אינו מראה עד כמה טיפשים ופרימיטיביים הם היו?

אלא שטענה מתנשאת זו נובעת מחוסר הבנה, הן של התקופה והן של הכתוב בתורה.

עלינו לזכור שבאותו זמן היה מקובל בכל העולם לעבוד את האלים באמצעות פסלים. בזה כשלעצמו לא היה שום דבר טיפשי במיוחד. אף אחד לא האמין שאותו גוש עץ, אבן או זהב הוא האל עצמו – אלא שרוחו של האל שורה בתוך הפסל. יתכן מאד שבמקרים מסוימים אכן נעשה שימוש בכשפים ואמצעים מאגיים כדי לזמן רוחות שונות ולקשור אותם לפסלים, כך שלא מדובר באיזו אמונה "פרימיטיבית" אלא במציאות מוכרת באותה תקופה. התורה אמנם אסרה זאת בחומרה, אבל קשה להשתחרר בבת אחת מהרגלים שמושרשים כל כך בתרבות העולמית.

כאשר בני ישראל, כנראה בסיוע הערב רב, עשו את עגל הזהב, הם לא התייחסו אליו כאלוהים בפני עצמו. הרי כל בקשתם מאהרון היתה שיספק להם תחליף למשה, שלא ידעו מה היה לו – לא תחליף לה'. הם רצו פסל שבו תשרה רוחו של ה' ותנהיג אותם. אהרון נכנע ללחצם ויוצר את העגל, ולאחר מכן מכריז "חג לה' מחר" – ולא "חג לעגל"! אין זאת אלא משום שברור היה לכולם שהעגל אינו אל חדש, אלא כלי קיבול לרוחו של ה'. משום כך, כאשר יורד משה מן ההר ומתברר לכולם שהוא חי, נכנעים כולם לפניו ומאפשרים לו להרוס את העגל ללא שום התנגדות, ואיש אינו מנסה להגן על העגל – כי איש לא חשב מעולם שזה אכן אל.

מתברר אם כן, שעשיית העגל לא מבטאת שום טיפשות או פרימיטיביות, אלא בסך הכל את המוסכמות וצורת החשיבה של התקופה, שלא היה בהן שום דבר מטופש כשלעצמן. ואחרי כל זה, כמה אנשים השתתפו בפולחן העגל ונהרגו בידי בני לוי? 3000 איש בלבד – 0.5% מהעם ותו לא.

אין אפוא שום סיבה לזלזל באבותינו בגלל מעשה זה – מה גם שבזמננו יש נורמות מוזרות לא פחות…

(כי תשא תשפ"א)