הרמב"ם ויחסו לגרים

הרמב"ם מדגיש שלא ניתן להבחין בין מי שאבותיו יצאו ממצרים לבין החיבור של הגר להיסטוריה היהודית – גם אם הוא התחבר לעם היהודי לפני מספר דקות

במשנת הנשר הגדול, זוכה הגר לשירות ותשבחות ולמעמד מיוחד במשנתו הפילוסופית וההלכתית. על גישתו המיוחדת כלפי הגר ניתן ללמוד בעיקר משתי תשובות שהשיב לעובדיה הגר על שאלות שהוא הציג בפניו (שו"ת הרמב"ם, סימן תמח וסימן רצג).

וכך פותחת האיגרת הראשונה: "אמר משה ב"ר מימון מבני גלות ירושלם אשר בספרד זצ"ל. הגיע אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין, גר הצדק, ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה מעם ה' א-להי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו". כבר בדברי הפתיחה בתשובת הרמב"ם לעובדיה הגר, הוא משתמש בשפה שאינה שגורה אצל הרמב"ם ונוקט בכינויי חיבה ויחס קרוב לעובדיה הגר השואל.

הרמב"ם מדבר כמעט במושגים חסידיים על גדולתו של הגר צדק ועל אהבתו של הקב"ה ואהבתנו אליו:

"והקב"ה בכבודו אוהב גר, שנאמר: 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה'… אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי, עבד מושלים, והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק, והבין דרכי ישראל ונכנס תחת כנפי השכינה, ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים ע"ה, וחפץ במצותיו, ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים… תלמידו של אברהם אבינו, שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'. ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא, הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו, ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך, כי ה' דבר טוב על ישראל".

לפי הרמב"ם, מעלתו של הגר היא במסע הרוחני שהוא בחר בו. נראה בבירור שהרמב"ם אינו דן את הגר ומעמדו על פי המוצא הגנטי, אלא סובר שגם אם הוא לא נושא את הגנים של אברהם, יצחק ויעקב אבל הוא בעל אמונה ומצוות – הוא חלק מעם ישראל. הדגש של הרמב"ם בשאלת יהדותו של אדם הוא פחות תורשתי ויותר אמוני ומעשי.

בהמשך, הרמב"ם נותן הסבר מיוחד לקשר של הגר להיסטוריה היהודית והעכשווית. הגר שותף להיסטוריה היהודית ולזיכרון ההיסטורי מהרגע שהוא הופך ליהודי. לא הנוכחות ההיסטורית היא היוצרת את החיבור, אלא הקשר הרוחני והאמונה, עד כדי כך שהרמב"ם מדגיש שלא ניתן להבחין בין מי שאבותיו יצאו ממצרים לבין החיבור של הגר להיסטוריה היהודית – גם אם הוא התחבר לעם היהודי לפני מספר דקות:

"לפיכך, כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות, וכל המיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו כך החזיר כל העתידים להתגייר בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו.

נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך, יש לך לאמר 'א-להינו וא-להי אבותינו'," שאברהם עליו השלום הוא אביך". נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו, אין כאן הפרש בינינו ובינך. וכל הנסים שנעשו – כאלו לנו ולך נעשו”.

ושוב בוחר הרמב"ם לחרוג מהנוסח הרגיל ולכתוב דברי עידוד וחיזוק לשואל, אשר כמובן הם גם בעלי משמעות לכל יהודי מלידה:

"ואל יהא יחוסך קל בעיניך, אם אנו מתיחסים לאברהם יצחק ויעקב, אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם; וכך מפורש בישעיה 'זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב' וגו'… ".

הגר מיוחס באופן ישיר לקב"ה לעומת יהודי מלידה המיוחס לאבות! יש להדגיש שלא זו בלבד שהרמב"ם מצרף את הגרים לכלל ישראל אלא הוא גם נותן להם מעלה יותר גדולה מזו של ישראל, "אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם". שיטתו של הרמב"ם המקשרת בין הגר לעבר היהודי והופכת אותו למורם מעם ואפילו עדיף על פני היהודי הגנטי שנולד לאם יהודייה, היא מרחיקת לכת ואין לה מקור בדברי חז"ל.

בדרך כלל, אנו רגילים להסתפק בדברי הברייתא הקובעת כי יש מעמד שווה לגרים ולמי שנולד יהודי: "טבל ועלה – הרי הוא כישראל לכל דבריו" (יבמות מ"ז, א), אולם הרמב"ם מעלה את קרנו של הגר ומפר את האיזון בטענו שהגר מתייחס לקב"ה גם ללא ייחוס למשפחה יהודית. גם אם אין בדברים אלו השלכות הלכתיות הרי שיש בהכרזה זו של הרמב"ם רגישות גדולה כלפי הגר ומשמעות גדולה לחיזוק מעמדו.

(מטות מסעי תשפ"ג)