ד"ר יצחק קניגסברגמעמד התוודעות יוסף אל אחיו היה טעון רגשות עזים של פחד וחרדה מעתיד בלתי צפוי. על כן לא פלא ש: "לֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". בכדי להפיג את המתח ולהסיר כל חשש מפעולות נקם על התעללותם בו, יוסף פונה אליהם: " וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מה'). מעבר למסר המרגיע אל האחים, יוסף השמיע לאחיו ולכל עם ישראל בעתיד את אחד מעקרונות המונוטאיזם בכלל ויסוד מושכל ביהדות בפרט: בורא העולם מנווט את כל המהלכים בעולם, לכל סיבה יש מסובב ולכל פעולה יש מפעיל.
מלבי"ם : "דבר כללי הנעשה לפליטה גדולה להחיות עם רב, הגם שנדמה לנו שנעשה במקרה, הוא באמת פועל ההשגחה, ואתם הייתם ככלים ביד האלהים שהוא מכר אותי הנה לטובת הכלל, ואתם הייתם משוללי הבחירה בפועל זה ההשגחיי, ולא יתיחס אליכם כלל רק אל האלהים שהוא פעל כל זאת".
\רמב"ם (מורה הנבוכים ב',מח'): "מבואר הוא מאד שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סבה קרובה חדשה אותו, ולסבה ההיא סבה, וכן עד שיגיע זה לסבה הראשונה לכל דבר, רצה לומר רצון השם ובחירתו".
גישה זאת מעוגנת בדטרמיניזם.
דטרמיניזם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה הנובעת ממקרה שארע בעבר. אם מניחים שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן לומר שלכל פעולה בהווה יש "סיבה" שגרמה לה, אך גם מהכיוון ההפוך כי לכל פעולה בעבר יש "תוצאה" שלה, או "מטרה".
מבחינה מדעית היה הדטרמיניזם בסיס לאמונה, לפיה המדע מתנהל בצורה חד-ערכית וכי כל אירוע נגרם על ידי אירוע אחר, ואם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים, ואילו היו כל חוקי הטבע ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך האירועים עד קץ הדורות.
את זאת ניתן לייחס רק לבורא העולם שקבע – ויודע את כל חוקי הטבע ביקום.
ננסה לבחון את קורות יוסף ואחיו על בסיס פרשנות חכמי ישראל ועל בסיס הדטרמיניזם שהובאו לעיל.
סיפור א': יוסף נשלח לראות את שלום אחיו בשכם, ביקור שבמהלכו נזרק לבור. סיפור ב': יוסף הורד למצרים ובעקבות ההסתבכות עם אשת אדונו הוא נכלא. סיפור ג': פתרון חלומות שרי פרעה. סיפור ד': פתרון חלומות פרעה והפיכתו למשנה למלך מצרים. סיפור ה': המפגש עם האחים. סיפור ו': ירידת משפחת יעקב – בני ישראל למצרים. אם נבדוק כל סיפור בנפרד נראה שלכל סיפור בהווה יש "סיבה" הנובעת מהסיפור הקודם, ואוסף הסיבות מוביל למטרה הסופית.
הקב"ה חיבר בין סיבות הסיפורים, ומה שהתחיל ב: "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" בסיפור הראשון, הסתיים ב: "וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ" בסיפור האחרון, כדי לקיים את ההבטחה לאבי האומה: " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". את זה ביקש יוסף להנחיל לאחיו במפגש המרגש ביניהם ולכל עם ישראל בעתיד, ולזה ייקרא דטרמיניזם. (ויגש תשע"ח)
