קִרבה

הפטרת השבוע מתארת מציאות נִסית של אחדות בתוך עם ישראל, ובינו לבין אלוקיו:
"…הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם… וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם… וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּםְ… וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת… וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם… וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵא-לֹהִים… וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם… וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל ל"ו, כ"א- כ"ו).
בקראי את הפסוקים מתעוררת בי התובנה כי ניתן לתפוש את העתיד כחזון אוטופי, אשר חֶלְקנו במימושו פסיבי ומסתכם בכמיהה, אך ניתן לזהות בו גם צָו ותכנית עבודה, אותה מניח הקב"ה לפתחנו.
מעשה סמלי מתבקש הנביא יחזקאל לעשות והוא זה אשר ממנו נגזר החזון כולו: "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה… וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם… וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד, לְךָ לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ" (פס' ט"ז, י"ז).
לקָרַב, לגשת (מלשון "ויגש") ולהתקרב אנו מתבקשים.
" וְקָרַב אֹתָם"- זה אל זה כעם, אל ארץ האבות, אל שרשרת הדורות, אל הקב"ה ואל עצמנו (אל המתרחש בנפשנו פנימה).
אתגר של מפגש ומורכבות מציב בפנינו בורא עולם. יכולת לשאת ניגודים תחת קורת גג אחת, מחוצה לנו וגם בתוכנו: "וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם… וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ". אחדים– לשון ריבוי.
בהרצאת TED מאלפת, מתארת חוקרת המוח ג'יל בולטי טיילור, שחוותה שבץ מוחי, את תחושותיה במהלכו. שתי אונות ישנן למוח האנושי, אונה שמאלית– אנליטית, הממוקדת בעבר ובעתיד שתפקידה קטלוּג וגיבוש תחושת זהות ונפרדות, ואונה ימנית– "אחדותית", הממוקדת בהווה, וחווה את העולם כנעדר גבולות עד לכדי חוסר יכולת להבדיל בין גוף אנושי אחד למשנהו ובין חלקיקי הגוף האנושי לחלקיקי עצמים בסביבה. טיילור, ש"נעה" במהלך השבץ מתפישה אחת של המציאות לאחרת (רגע חוותה הכּל כאחדוּתי ורגע כנפרד), מתפעלת מן הפוטנציאל האחדותי וההרמוני הטמון בנו ומן הקיום המופלא של אונות המוח השונות כל כך זו מזו, יחד, בתוך גוף אנושי אחד.
בחזון הנביא יחזקאל אני מוצאת קריאה למימוש הפוטנציאל הטמון כבר במוֹחנו. דרישה לשהות ולנוע בין נפרדות להרמוניה, ולזכור להודות לאָב האחד שבְּרָאַנוּ (ויגש תשע"ח)