מדי פעם אני שומע טענות לפיהן המשיח אינו בן אדם, אלא בעצם תהליך או תקופה של גאולה – "ימות המשיח" ולא "המלך המשיח". לדבריהם, עלינו להכיר בכך שאנחנו נמצאים כבר בשלב כלשהו של ימות המשיח, ולא להמשיך לחלום על איזה סופרמן שיבוא ויגאלנו, כפי שחלמו יהודים לאורך הדורות.
עכשיו, קודם כל צריך להיות ברור שהדעה הזו מנוגדת חזיתית לכל גדולי ישראל, מהנביאים ועד אחרוני זמננו, שדיברו בפירוש על המשיח כמלך ממשי בשר ודם. הרמב"ם, כידוע, קבע זאת כאחד מעיקרי האמונה: "ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו" (הקדמה לפרק חלק). הרי"ד סולובייצ'יק, שאינו חשוד על נאיביות או מיסטיקה יתרה, כתב: "הגאולה תבוא על ידי גואל בדמות בשר ודם על כל סימניו המובהקים, אשר יופיע כשליח הא-ל כשיעלה רצון מאתו. בן אדם, חרף היותו יצור סופי מוגבל ומותנה, שהיום כאן ומחר בקבר, יכול להתרומם לדרגת שליחות אלוקית. יש באספקט האישי-משיחי משום מתן מעמד מרכזי לרעיון הבחירה שהעניק לאדם כושר טרנסצנדנציה עצמית וכח התעלות אל האלסופיות והנצח" (בסוד היחיד והיחד עמ' 404). אלה המחליפים את המלך המשיח בתהליך משיחי, מנסים להיתלות בדברים שונים של הרב קוק או הוגים אחרים, אולם ככל הידוע לי אף אחד מהם לא אמר דבר כזה. הרב קוק אכן דיבר על תהליכים של גאולה או ניצוצות של משיחיות, אך מעולם לא אמר שהללו באים במקום קיומו של מלך משיח בשר ודם.
אבל, מעבר לעובדה שמדובר בעיקר אמונה ללא עוררין, יש משמעות גם לתוכן של האמונה במשיח. כפי שכתב הרב סולובייצ'יק לעיל, האמונה במשיח היא בעצם אמונה באדם, ביכולתו לחבר בין אלוקי לאנושי, לקחת את מלכות שמיים ולהחיל אותה כאן עלי אדמות. המשיח אמור להיות פסגת השלמות האנושית, צדיק ונביא במעלה עליונה, ורק בתור כזה יוכל לרומם את האנושות למדרגות דומות. לקחת חלק בתהליכי הגאולה זה יפה מאד, אבל ייעודנו הוא לא להיות חקלאים או חיילים אלא אנשי אלוקים. רק דמות כמו המשיח יכולה להורות לנו את הדרך לכך – והאמונה בו מהווה קריאת כיוון כבר היום.
(ראה תשפ"ג)