במהלך ההיסטוריה נתקל עם ישראל בכמה נביאי שקר. רובם הגדול נבלעו בתהום הנשייה
"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹקִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם" [יג' ב -ג]. היקשו פרשני התורה: אם מדובר בנביא אמיתי, איך יתכן שיסית להאמין בעבודה זרה? ואם הוא נביא שקר, איך יתכן שיוכל לתת אות ומופת? אברבנאל התייחס לשאלה זו באריכות והגיע למסקנה כי אכן מדובר כאן בנביא שקר ואילו האותות והמופתים המצוינים כאן אינם אמיתיים. אלא, שדיבר כאן משה בהפלגה [=בהגזמה] שייראה כאילו היה זה אות ומופת – "לפי שטבע האדם נוטה תמיד להתאוות לראות מה שלא ראה עדיין" ולכן יאמינו לו שאירוע, שאכן התרחש, נבע מהאות המדומה שצפה אותו 'נביא' מראש, ולא מסיבה רציונלית אחרת.
כיצד, אם כן, יוכלו המוני בית ישראל לדעת שמדובר בנביא שקר? התשובה, לדעת אברבנאל, שעצם ההסתה לעבור על דברי התורה מוכיחה כי נביא שקר הוא.
במהלך ההיסטוריה נתקל עם ישראל בכמה נביאי שקר. רובם הגדול נבלעו בתהום הנשייה. ברם, שניים מהם זכו לְשֵם והצליחו לסחוף רבים אחריהם. שניהם פעלו בתקופת מצוקה גדולה בעם ישראל. הראשון הוא ישו הנוצרי. הייתה זו תקופת שלטון הנציבים הרומאים בא"י. הנציבים הקשו את ידם על העם ועל קודשי ישראל. כמה וכמה נביאים ניסו אז את מזלם. ישו הצליח לסחוף אחריו די מאמינים עד שהפך לסכנה עבור השלטון הרומאי שהוציאו להורג. אחרי מותו נולדו תילי תילים של אגדות וסיפורים על מה שקרה שם. כל אלה הסבו לעם ישראל צרות צרורות.
השני היה שבתי צבי. אף הוא פעל בתקופת מצוקה- מיד לאחר גירוש ספרד ופרעות ת"ח ות"ט [1648-9] בהן נרצחו עשרות אלפי יהודים. ש"צ נולד באיזמיר שבטורקיה, שהייתה אז האימפריה העות'מאנית. משם נסע לא"י ולמד קבלה. בין לבין 'גילה' לאנשי שיחו כי חולם הוא חלומות נבואיים, וכי עתיד הוא לקום ולהושיע את עם ישראל מצרותיו. בא"י פגש את נתן העזתי, שהיה ידוע אז כתלמיד חכם גדול. נתן השתכנע כי ש"צ הוא מלך המשיח. נתן הפיץ את השמועה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. גם ש"צ עצמו עבר ממקום למקום, דרש דרשות ונתן להבין כי הוא מלך המשיח ועוד מעט יגאל את עם ישראל.
רבים ותמימים, שהתפללו במשך שנים לביאת גואל צדק, רצו להאמין, כדברי אברבנאל, שאכן ביאת המשיח קרובה וכי עתידים הם להיגאל בקרוב. האמונה הזו התפשטה כאש בשדה קוצים בקהילות ישראל. באמונתם התמימה, היו רבים שמכרו את נכסיהם על מנת להתכונן לגאולה שאוטוטו מגיעה. אפילו רבנים, שאמנם לא פגשו את ש"צ, נסחפו לאמונה זו.
לדברי חוקר התופעה פרופ' גרשום שלום, היה קל להיסחף אחר ש"צ, כיוון שהיה נואם כריזמטי שידע לשלב פסוקים ורמזים על הגאולה הקרובה. לדעתו, היה ש"צ חולה במחלת המניה-דיפרסיה [=שיגעון ודיכאון] וכשהיה במניה, קשה היה לעמוד בפני אישיותו. לעומת זאת, כשהיה בדיכאון, עשה לא מעט טעויות, אשר הביאו עליו את סופו.
בספרו 'מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה' [עמוד 73] מביא שלום עדות של תלמיד חכם מוילנא שנפגש עם ש"צ "והוא סיפר, כשעיניו זולגות דמעות, שאכל יחד עם ש"צ בשר ושאר מעדנים בתשעה באב ושתה יין עמו. והיו לפניהם מנגנים, וטורקים רקדו לפניהם… כשעת שמחה וחג. וכששאלו את ש"צ למה הוא מתיר לאכול בתשעה באב, השיב, שהדבר רמוז בשמו, כי שבתאי צבי הוא ראשי תיבות יום תשעה באב שבתי צבי בל יתענה".
ביטול הצום היה צריך להדליק נורה אדומה אצל רבנים ותלמידי חכמים, על פי מה שכתב אברבנאל. חלקם אכן התפכחו. חלק אחר התפכח רק לאחר שש"צ התאסלם. העות'מאניים חששו ממי שהכתיר את עצמו למלך היהודים ואסרו אותו. בתחילת מאסרו קיבל ש"צ קהל בכלא ואפילו הסוהרים התייחסו אליו בכבוד רב. ברם, בט"ז אלול תכ"ו [1666], השנה שאותה הועיד ש"צ לגאולה, נקרא בדחיפות לארמון הסולטן. שם הועמדה בפניו הברירה האכזרית – להתאסלם או למות. ש"צ נכנע לאיומים והמיר את דתו לאיסלאם.
הוא אף הפציר בחסידיו לעשות כמוהו. ברם, בסתר המשיך לטעון שהוא מלך המשיח. עשר שנים אח"כ נפטר באיזמיר, כאשר רוב מאמיניו כבר הבינו שהוא משיח [נביא] שקר.
יעקב ספוקויני
