העניין המרכזי בפרשת וילך הקצרה הוא הכתרתו של יהושע כממשיכו של משה.
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם".
צמד המילים "חזק ואמץ" נאמרות ליהושע פעמיים בפרשה ועוד מספר פעמים בספר יהושע. עולה השאלה – מה מהות הציווי או האיחול שהפך כבר למטבע לשון בשפה העברית? הרש"ר הירש מפרש: "והחכמים ביארו במסכת ברכות לב ע"ב: 'חזק בתורה ואמץ במעשים טובים'; היה חזק בהכרת תפקידיך מתוך התורה, היה אמיץ בהתגברות על כל המכשולים בקיומם. להיות חזק בעיקרון, אמיץ בביצועו- אלו הן הדרישות הראשונות המופנות אל המנהיג".
הרש"ר הירש לא רואה את "חזק ואמץ" כאיחול וברכת דרך צלחה למנהיג החדש אלא כדרישות הראשונות ממנו: להיות חזק בעקרונות ואמיץ בביצוע. ההפרדה הזאת בין העקרונות והביצוע מזכירה לי תיאוריה מפורסמת של הפסיכולוג החברתי (היהודי, אגב) לאון פסטינגר- תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי.
התיאוריה אומרת שיש לנו עמדות ודפוסי התנהגות ואנו שואפים שהם יצעדו יד ביד לאותו הכיוון. במקרים רבים המצב באמת כזה, למשל, אם אני מאמין שיש לנהוג בכבוד כלפי האחר, אני לא אהיה אלים כלפי אחרים. יחד עם זאת, יש מקרים בהם ההתנהגות והעמדה אינם תואמים ומצב זה מביא אותנו לתחושת דיסוננס.
הדיסוננס יוצר תחושה לא נעימה, אפילו פיזית, של חוסר איזון. בשל כך, אנחנו שואפים לפתור אותו בהתאמת העמדה או בהתאמת ההתנהגות. למשל, אם אני מאמין שיש לשמור על החוק ובאופן קבוע אני נוהג מעל למהירות המותרת- אני אשנה את העמדה שלי ל"יש לשמור על החוק, אבל החוק על הגבלת המהירות בארץ הוא לא הגיוני ואין סיבה להקשיב לו".
בדומה לדוגמה שנתתי, נמצא שבמרבית המקרים פתרון הדיסוננס ייעשה בהתאמת העמדה ובמיעוט המקרים בהתאמת ההתנהגות (לנסוע לאט יותר). אם ההתנהגות קבועה, אוטומטית, חזקה- יהיה לנו יותר פשוט להתאים את עמדותינו. במידה וההתנהגות היא מעידה חד פעמית והעיקרון מאוד חזק, יש סיכוי שננסה לשפר את דרכינו לפעם הבאה.
התורה אומרת- כל אדם, קל וחומר מנהיג, מגיע לסיטואציות בהן הקשר בין העמדה להתנהגות עומד למבחן. קודם כל עלינו לפתח עמדה חזקה וברורה, לאחר מכן נצטרך הרבה אומץ לעמוד מול המכשולים של ההתנהגות- חזק ואמץ. להיגרר אחר ההתנהגויות שלנו זו נטייה טבעית להפחתת דיסוננס ולכן על המנהיג, שהניסיונות שלו גדולים וההשלכות של מעשיו משפיעות על העם כולו- לדעת ולהיזהר.
(ניצבים וילך תשפ"ג)