לאחר שמשה מסיים את נאומו הוא מעניק שירה לעם ישראל. לאחר מכן הוא מוסיף: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".
בהנחה שאנשים לא אומרים דברים סתם, קל וחומר התורה ומשה רבינו, עולה השאלה – מדוע בסיום דבריו היה חשוב למשה להגיד על התורה כי היא אינה דבר ריק? מאיפה החשש שמא הדברים הולכים להתרוקן? כאשר אנו מקבלים עלינו עול תורה ומצוות אנחנו משתדלים לשמור על אורח חיים מסוים ולדבוק בו מדי יום. כשהתורה הופכת לשגרה, עולה חשש שהפעולה נשארת אבל המהות הולכת ונעלמת. התורה לא נהיית ריקה, אבל היא תהיה ריקה לכם- למי שהופך אותה לכזאת.
בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, בתפילת הלחש, יש לנו רצף של "ובכן" שמתארים את המלכתו של הקב"ה לעתיד לבוא. זה מתחיל ב-"תן פחדך על כל מעשיך.. ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", לאחר מכן: "תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך" ובהמשך: "צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו" ו"ותמלוך אתה לבדך". לרצף הזה יש הגיון פנימי החל מהפחד ועד המלכה שלמה ושמחה. ברצף זה מתואר כי יינתן פתחון פה למייחלים לה'. גם כאן, כנראה מחברי התפילה מניחים שעד לאותו רגע לאלו המייחלים לה' אין פתחון פה, על אף שכבר כולם עושים אגודה אחת לעשות את רצון ה' בלבב שלם. מדוע?
המציאות הזאת בה כולם מתנהגים כשורה אך עדיין יש תחושה שאין "פתחון פה" עשויה להיות מוכרת לנו מעולם העבודה. העובדים מגיעים לעבודה ועושים את הנדרש מהם, אבל יש עובד אחד שבהפסקת הצהריים ממשיך להתלהב, חושב איך לקדם, לשפר. חבריו מסתכלים עליו כמשוגע או מגיבים אליו בציניות, מכבים אותו באדישותם. כך גם לגבי התורה, היא יכולה להיות חלק מהחיים או דבר ריק. ניתן לקיים את המצוות מתוך כוונה ורצון להעניק משמעות, לתת להן להשפיע פנימה ומאידך גיסא נתן לקיימן כ"דבר ריק".
כדי שיישאר פיתחון פה למייחלים, צריכה להיות מסביב תרבות ארגונית הנותנת להתלהבות מקום לפרוח. גם במקומות עבודה שמהותם הוא דיון והעמקה וגם בבתי מדרש שמכוונים ללימוד תורה, יש לראות שמעודדים ומתגמלים את אלו שרוצים יותר מזה, נותנים להם פיתחון פה. אחרת, גם אם נראה שהכל מתפקד, נפסיד רובד נוסף שיכול היה להתמלא טוב יותר.
(האזינו תשפ"ד)