אילו טעה בן גוריון

לפעמים צריך לקבל החלטות קשות מבלי לדעת לאן הן יובילו

תרחיש אפשרי: בתאריך ה' באייר תש"ח, בן גוריון מכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. יום למחרת פולשים צבאות מדינות ערב לארץ ישראל, מביסים את צה"ל (השקוע במלחמת אחים מול האצ"ל), כובשים את הארץ וטובחים או מגרשים את רוב היהודים. מאמצי העלייה, ההתיישבות וההישגים הדיפלומטיים של מאה השנים הקודמות, שהושגו בדם ויזע, נמחקים בן רגע. להמוני פליטי השואה באירופה אין לאן ללכת והם נרצחים או מתבוללים בהמוניהם. המזרח התיכון נשאר כולו ערבי-מוסלמי. באין תקווה לאומית או גאולה באופק, החילונים מתנתקים לחלוטין מהיהדות, והדתיים סופגים מכה אמונית קשה ורובם מאבדים את אמונתם. כל מה שנותר מעם ישראל הוא כמה קהילות דלילות פזורות ברחבי העולם, שמתפרסמות בעיקר בכתבות של נשיונל ג'אוגרפיק על קבוצות אתניות אזוטריות.

נשמע דמיוני? כל זה היה בגדר אפשרות ריאלית לחלוטין. לכולם היה ברור שצבאות ערב אכן יתקפו אם יכריזו היהודים על הקמת המדינה, ושהסיכויים לנצח במלחמה מולם לא נמצאים בשמיים. לפי בן גוריון, מומחי הביטחון ראו בכך סיכוי של 50-50%. נשיא ארצות הברית לחץ בתוקף על ההנהגה להימנע מלהכריז על המדינה, וגם בין ראשי הציבור התנגדו לכך רבים. כיום אנחנו זוכרים את ה' באייר תש"ח כתאריך מפואר ואת בן גוריון כמנהיג היסטורי דגול, אבל באותה קלות היה יכול היום הזה להפוך ליום אבל לאומי (אילו היה נשאר מי שיציין אותו), ובן גוריון היה נכנס להיסטוריה כבר כוכבא במקרה הטוב או כשבתאי צבי במקרה הרע.

מה זה אומר? בפשטות, שכל הקיום שלנו היום אינו מובן מאליו בכלל, ויש להודות לה' בכל יום על הניסים וההצלחות שזכינו להם. אבל מעבר לזה, שלפעמים צריך לקבל החלטות קשות מתוך מצב של חוסר ודאות, מבלי לדעת את העתיד ולאן הן יובילו. במבט לאחור קל להצדיק החלטות שהצליחו ולגנות את אלה שנכשלו, אבל מלכתחילה קשה מאד לדעת מה ייגמר בצל"ש ומה בטר"ש. ואף על פי כן, צריך לבחור ולהחליט ולקחת סיכונים על פי המידע ושיקול הדעת שברשותנו, ולדעת שהכול בידי שמיים והעתיד יכול להפתיע. אין סומכים על הנס, אבל כל הקיום של עם ישראל והמדינה הוא "לסמוך על הנס" אחד גדול – ואין בעל הנס מכיר בניסו.

(כי תבוא תשפ"ג)