הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)המן נזכר בפרשתנו כחלק מסיפור תקופת החיים במדבר. תיאור המן נעשה בדרך לא מחמיאה: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן". המן מתואר כמאכל שיש בו משום עינוי ובאכילתו חוסר סיפוק ורעב מתמשך. התמיהה מתגברת כשנזכרים בתיאורי המן המרגשים ביחס לטעמו: "וטעמו כצפיחית בדבש" וביחס למידתו: "איש לפי אוכלו".
תמיהה זו היא תמיהת תלמידי מנחם טלמיא: "וכי מאכל רעבון נתן לישראל?" ותשובת מנחם היא שיש חסרון למן- במראהו. כהמחשה מביא מנחם בפניהם קישוא שלם וחצי קישוא ומציב בפני השואלים את שאלת ערכם, שסבורים שחצי קישוא שווה מחצית מקישוא שלם. מנחם מתקן אותם ומבהיר שלא רק הכמות קובעת, אלא גם המראה החיצוני. וכי "אדם אוכל עם העיניים". אמנם טעמם זהה וגם קישוא שלם נאכל למקוטעין. ובמערכת העיכול הכל נימוח ממילא. וכן, שני חצאים משביעים כקישוא שלם. אך עדיין יש הבדל במידת ההנאה. האכילה אינה מתבססת רק על חוש הטעם אלא על מכלול של חושים וכל אלו משפיעים יחד על חווית האכילה ואפילו על תחושת השובע. על כן, לפי המדרש, יצחק אומר "ועשה לי מטעמים" מפני שיצחק חדל להנות מן הראיה (עיניו כבדו) וחוש הטעם בלבד היה מעורב באכילתו. רב יוסף (שהיה עיוור בעצמו) מלמד "מכאן לסומין שאוכלין ואינן שבעין". ואביי למד מכאן הדרכה מעשית לאדם שיש לו סעודה שיאכלנה בשעות האור. זהו המיצוי המקסימלי של האוכל.
בהמשך, המדרש חוזר מן המן אל פרי עץ-הדעת, שסגולותיו לא היו רק בטעמו או בגודלו אלא בכך שהיה "תאווה לעיניים". השוואה זו אינה מחמיאה למן הרחוק מלהיות פרי גן-העדן. לא רק החוויה החושית שבמן פגומה אלא גם העדר המשיכה והתאווה לו שהרי "על מה שהעין רואה – הלב חומד".
האסתטיקה והיופי, העסיקו מאוד את חכמי הפילוסופיה מקדמת דנא. באשר מדובר בחוויה שאינה ניתנת להגדרה באמצעים רציונליים, הניסיון לברר את משמעות היופי בכלים רציונליים נדון לכישלון. זו הייתה טעותם של תלמידי מנחם טלמיא. רציונלית אין סיבה להבחין בין שני אלו. המושג של היופי קשור למימד אחר – חשק ורצון. זהו המקום שבו ליבו של האדם חפץ ומשתוקק. החוויה של משיכה אל היפה כה יסודית עד שמחקרים מראים שאהבה לילד תלויה הרבה פעמים במראהו. וכי הטבע עושה שימוש אבולוציוני במראה החיצוני, בעלי-חיים ופרחים מושכים תשומת לב וכך מתרבים.
בדור האחרון מושגי היופי והאסתטיקה נקשרים גם עם היבטים צרכניים תרבותיים. כוחות השוק עושים שימוש בגירוי שיוצר היופי כדי למשוך לקוחות ולשכנע אנשים לרכוש מוצר שאולי אינו דרוש להם. האסתטיקה היא ערך חשוב ביהדות: על אמותינו נכתב שהיו יפות-תואר, בעלי-חיים בעלי מום נפסלו מהקרבה, וכהנים בעלי מום נפסלו לעבודת-המקדש, בסנהדרין משרתים מי שעונים להגדרת "כולך יפה רעיתי ומום אין בך", ועוד. אם כך, מדוע לא טרח הקב"ה גם לעצב את המן בצורה המושכת את העין והלב? "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". בפשט הדברים נראה שהקב"ה רצה לרכז את בני ישראל בעיקר, ללא הסחות-דעת. לרכזם בתכלית מוגדרת של קירבת ה'. בתקופה הזו העם צריך רק לשמור על חייו כדי ללמוד תורה.
המשך חכמה לפרשת קדושים כותב "כאשר נתגבר הנפש על החומר, מטבעו משתוקק אל הרואה ואינו נראה". דבריו יפים גם לכאן לא השתקה חומרית יש כאן. ויענך וירעיבך היינו המלאות של הרעב הרוחני. כל חווית המדבר היתה כרוכה בהשתוקקות לאינסוף, חיים בצל הקב"ה שאין בהם שובע לעולם.
(פורסם בפרשת עקב תשע"ט)
