הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)קטניות הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בחג הפסח. דבר זה נובע הן משום מרכזיותן של הקטניות בתפריט הביתי, כגון אורז, שעועית וקטניות אחרות, והן בגלל האוכל התעשייתי שמעורבות בו חלק מהקטניות. רבות השאלות על איסור זה, מה מקור המנהג? מה המקום להחמיר בו ומה המקום להקל?
הקטניות, היא משפחת צמחים בעלי פרחים הכוללת שלוש תת-משפחות. המאפיין העיקרי של הקטניות הוא התרמיל. בתקופת חג הפסח נוהגים היהודים הדתיים האשכנזים וחלק מבני עדות נוספות שלא לאכול קטניות.
נהגו בני אשכנז שלא לאכול בפסח קטניות, שלושה טעמים עיקריים למנהג.
א) הואיל ונוהגים לבשל קטניות כמיני דגן בקדרה, יש חשש שאם יבשלו אורז יטעו ויבשלו גם גריסים ושאר מיני דגן.
ב) כיוון שגם ממיני קטניות רגילים לעשות קמח, יש חשש שמא יטעו שמבשלים ואופים מאכלים מקמח של קטניות בלא שנזהרים מחימוץ, יטעו ויבשלו או יאפו קמח של מיני דגן ויחמיץ בידם.
ג) מפני הדמיון שבין מיני דגן וקטניות, שהם גרגירים שנאספים ונשמרים באותם המחסנים לתקופות ארוכות, יש חשש שמא יתערבו במיני הקטניות גרגירים של חיטים ושעורים, וכשיבשלו את הקטניות החיטים המעורבות בהן יחמיצו. גם כיום חשש זה קיים, שכן באותן המכולות מאחסנים פעם דגן ופעם קטניות, ואין רגילים לנקותן בין מין למין, כך שבפועל כשבודקים מיני קטניות מוצאים בתוכם מיני דגן. עירוב זה נובע גם מפני שכדי לחדש את כוחם של השדות ולהבריאם, באותם השדות רגילים לגדל שנה מיני דגן ושנה מיני קטניות ותמיד נשארים בשדות מיני זרעים מהגידול הקודם.
ההגדרות של קטניות במנהג זה שונות מההגדרות המקובלות במדע, מפני שחלק מהטעמים לאיסור זה הוא הדמיון של הקטניות לחמשת מיני דגן והחשש לעירוב ביניהם, ולכן נאסרו תבלינים וזרעים רבים על אף שאינם נכללים בהגדרה הבוטנית של קטניות. דוגמה לכך הוא האורז הכלול במנהג הקטניות, אך אינו נכלל בהגדרה הבוטנית שלהן.
המשנה הכריעה שמינים אלו אינם מחמיצים "יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון" (פסחים לה ע"א). במשנה שעוסקת בליל הסדר נאמר "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין.." (פסחים פ"י מ"ג). שואלת הגמרא מהם שני התבשילים המדוברים, ועונה שרב הונא ורבא היו נוהגים להביא סלק ואורז (פסחים י"ד ע"ב), ומסביר רש"י שמן העובדה שמדובר על תבשיל אורז, כלומר אורז ששהה במים ובכל זאת לא חששו להביאו לשולחן הסדר, וכך אכן נפסק להלכה ברמב"ם שמותר לעשות תבשיל מאורז או דוחן וכן 'כל מיני קטניות' (חמץ ומצה פ"ה ה"א), והובא בטור ובשו"ע (או"ח תנ"ג ס"א).
ה'בית יוסף' הביא את הגהות מיימוניות שכתב בשם הסמ"ק שרבותינו נוהגים איסור בקטניות כגון פולים או עדשים שלא לאכלם כלל. ואף שרבי יחיאל מפריס ושאר גדולים נהגו היתר בדבר, 'קשה מאוד הדבר להתיר, כיון שאחרים נהגו בהם איסור' (הגה' רבנו פרץ לסמ"ק, מצווה רכ"ב). ה'בית יוסף' מסיק 'לית דחש לדברים הללו זולת האשכנזים', וב'שלחן ערוך התיר לעשות תבשיל מקטניות (או"ח תנ"ג סעי' א').
על כן, קטן וחולה מותר להם לאכלם בפסח גם כשאין במחלתו סכנה, כך הורה הרב אברהם דנציג "מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך" (חיי אדם, כלל קכ"ז, ו'). המהר"ם שיק הורה להתיר לחולה שאין בו סכנה לאכלם בפסח (שו"ת, סי' רמ"א). הרד"צ הופמן התיר לחולה מעיים אורז, רק שייתן את האורז לתוך מים רותחים ויבשלנו (שו"ת 'מלמד להועיל', או"ח סי' צ"ח), כך הכריע המשנה ברורה להקל בשעת הדחק.
ובספר ערוך השולחן כתב, "בפירוש קיבלו שאם אולי יהיה שנת בצורת ח"ו, שהעניים רעבים ללחם, אז כל חכמי העיר ובראשם מרא דאתרא מתירים לאכול קטניות בפסח זה" (או"ח תנ"ג סעי' ה').
