מערכת שבתוןקשה שלא להבחין ב"מתנדבי הקפיטריות" של עזר מציון בחדרי המיון של בתי החולים. רבים מהמתנדבים הם בני זוג, שמעבר לחסד ולנתינה, ההתנדבות הזוגית מביאה איתה ערך מוסף לזוגיות שלהם, שקשה להסביר. "סגולה לזוגיות טובה" מסוג אחר לגמרי
כשאתה נכנס למסדרונות ההומים של בית חולים, הדבר הראשון שמכה בך היא התנועה המתמדת, המתח המורגש באוויר והדאגה של חולים ויקיריהם המלווים אותם. בסביבה הלא פשוטה הזאת, מעשי חסד קטנים יכולים לעשות את כל ההבדל ולהעלות חיוך של הקלה על פניהם של האנשים.
מי שפעמים רבות אחראים על החיוך הזה, אלו "מתנדבי הקפיטריות" של עמותת 'עזר מציון' שפועלים בבתי החולים ומחלקים שתייה חמה, חתיכת עוגה ומילה טובה. בשנים האחרונות, אין כמעט ישראלי שביקר בחדרי המיון ולא נתקל במלאכים הללו שמגיעים בדיוק ברגע המורכב שבו אדם ממתין שעות ארוכות במתח וחרדה ללא אוכל ושתיה. רבים מאותם מתנדבים אלו זוגות נשואים הבוחרים לבלות שם את זמנם הזוגי יחדיו, מדי שבוע ובאופן קבוע. הם נמצאים גם במחלקות האונקולוגיות וגם בחדרי המיון, בהתנדבות שהיא לא רק נתינה לחולים ולמלווים אלא גם בעלת ערך משמעותי לזוגיות שלהם.
סגולה לזוגיות טובה
"אשתי ברנדי מתנדבת מעל 30 שנה בבית החולים בלינסון ואני הצטרפתי אליה לפני 10 שנים", מספר חיים הירש, סוכן ביטוח בפנסיה, מפתח תקווה. "ההתנדבות מתחלקת לשניים: בצהריים, חלוקת מזון של מנות מוכנות המוזמנות מראש, והחלק השני הוא במיון; אנשים לא מתכננים להגיע למיון ומגיעים בלי מזון ושתיה, ואנחנו באים בערב עם עגלה של 'עזר מציון' ומחלקים שתייה חמה ועוגות, וגם קונים עוד מוצרים מכספנו, כדי להרחיב את המבחר. לא נהיה עניים מזה", הוא מתבדח, ומוסיף:
"בהתנדבות הזו מצילים את הנפשות. לא רק את המשפחות, גם את הצוות הרפואי. אנשים שנמצאים בלי לאכול 3-5 שעות, וכשאתה בא אליהם אתה קונה את עולמך. מישהו מהצוות לפעמים שולח אותנו למקום כלשהו ואומר- 'תרגיעו לי אותם'. קצת צחוקים, בדיחות וכוס קפה – ואנשים נרגעים", הוא מבטיח.
"מצד אחד, חלוקת הארוחות דורשת לרוץ ולעלות במדרגות, ומצד שני, ההתנדבות עם העגלה דורשת לעמוד במשך שעתיים-שלוש, כך שכל הסיפור הזה מוסיף לנו בריאות", אומרת ברנדי, העובדת במכון פוע"ה. "אנחנו לא בני 18, בכל זאת. אני לפעמים חוזרת מהעבודה שלי ומגיעה ל'חתיכת' משמרת, אבל אנחנו עושים את זה עם כל הלב". "זאת סגולה לאריכות ימים וזוגיות טובה", מוסיף חיים. "המשוב שאתה מקבל מאנשים זה דבר שבלתי ניתן לתיאור. הכרת הטוב, השמחה, ההתפעלות".
וזה לגמרי עניין משפחתי. בחופשים, הזוג הירש מביאים גם את הנכדים הגדולים להתנדב ו"לבלות עם סבא וסבתא ולעשות לאנשים טוב על הלב".
הכי אוהבים טורטית ובמבה
יעל ועמיחי הלמן, בשנות הארבעים לחייהם, גם הם פתח תקוואים, מתנדבים בבלינסון בשמונת החודשים האחרונים, בזכות הבן שלהם, שהתנדב ב'עזר מציון' והציע שכעת, כשהילדים גדלו וזמנם בידם, הם יתנדבו גם כן.
בימי חמישי בערב, הם מגיעים לבית החולים, מסתובבים בחדר המיון ומחלקים מזון. "האחים והרופאים הכי אוהבים טורטית ובמבה", הם מגלים.
כדי להגיע ערוכים להתנדבות, בימי חמישי הם מקדימים לצאת מהעבודה, מבשלים לשבת – עבור חמשת ילדיהם, ומקפידים להגיע מדי שבוע לבית החולים. "אנחנו ממש מחכים לזה, ואם לא מסתדר לנו ביום חמישי אנחנו מחפשים יום אחר להתנדב. אם לא התנדבנו בשבוע מסוים אנחנו ממש מרגישים חוסר. זה לא קל לעמוד שעתיים על הרגליים, אבל זה ממלא אותנו", הם מבטיחים.
על רקע המציאות ברחובות וברשתות, והקרע בעם סביב הרפורמה המשפטית, מספרים הזוג הלמן כי בית החולים הוא דווקא המקום בו אפשר למצוא קצת אופטימיות זהירה. "אנחנו פוגשים את כל האוכלוסיות – דתיים, ערבים, חרדים וחילונים, ואת כל סוגי המקרים והאנשים – כאלה שמחכים לנו עם חיוך מהבוקר, ועד למקרים יותר קשים עם עצב ותוגה בחדר".
"אנחנו מרגישים שליחות בהתנדבות הזאת, במיוחד בימים הקשים האלה שאנחנו פוגשים בטלוויזיה משהו אחר", הם מוסיפים. "לא מכירים אותנו אישית אבל יודעים ש'עזר מציון' הוא ארגון דתי וזה מיד הולך לכיוונים האלה; בתקופה של שיא ההפגנות והבלגן אנשים אמרו לנו שהם רואים את הכאוס, הכעס וחוסר האחדות בעם, וכשאנחנו באים לבית החולים הם מבינים שלא כל מה שרואים נכון, ויש גם משהו אחר. הנה, אנחנו כן חברה מלוכדת שרוצה לעזור אחד לשני".
איך ההתנדבות משפיעה על הזוגיות שלכם?
"לא יוצא לנו 'לקשקש' תוך כדי, אבל לפני ואחרי ההתנדבות אנחנו מעכלים ביחד דברים שאנחנו רואים כמו מקרים קשים פה ושם", משיבה יעל.
"יש גם חלוקת תפקידים. אני הביצועיסט והיא הנחמדה", אומר עמיחי. "אני מצליחה להחליק עוגייה גם לידיים של מי שטיפה נרתעים", מחזקת יעל, "מי שממש נצרך וצריך לא מתבייש בכלל, אבל יש כאלה שצריך לחבר אותם לעניין", היא מסבירה.
"תשלמו בחיוך"
אהובה ושמואל פלאוט ממושב בית חלקיה מתנדבים באסותא אשדוד. אהובה מתנדבת עם חברתה בחלוקה של אוכל ושתייה במחלקות, ואת שמואל היא גייסה לתרום את חלקו בתיקונים ושיפוצים נדרשים. "אהובה מתנדבת ב'עזר מציון' ואני מתנדב אצל אהובה", הוא צוחק.
אהובה מספרת על ההתנדבות במחלקות האונקולוגיות: "הרבה פעמים אנחנו יושבות ליד חולים, במיוחד האונקולוגים שנמצאים לבד, או כשבן משפחה לא יכול להגיע. לפני ליל הסדר יצא לי לשבת עם מישהו שאשתו הייתה צריכה להכין את החג והוא היה לבד, והיה נורא עצוב. אני מאוד מקווה שאנחנו מצליחים קצת לתת להם איזה שמחה בלב.
"בשבוע שעבר פגשנו מישהו שסיפר שהוא ירד 20 קילו בתקופה של שלושה חודשים ואין לו תאבון. הוא לא מצליח לאכול. בכל שבוע אני אופה עוגה ומביאה למשמרת שלי ב'עזר מציון'. הצוות כבר מכירים את העוגות ובאים לקחת. נשארו לי 3 חתיכות אחרונות וראיתי שהוא לוקח ואוכל, שזה טעים לו, אז הבאתי לו את 2 החתיכות הנוספות והוא נורא התרגש. לפחות הוא הכניס משהו לבטן".
מדוע החלטת להתנדב בקפיטריה?
אהובה: "בגלל הברכות שאנחנו מקבלים. ברכת הדיוט לא קלה בעייני. וגם, מכיוון שהחולים והמשפחות במחלקות וגם הצוות לא תמיד שומרי מצוות, יש בהתנדבות שלנו קידוש השם של ממש", היא מוסיפה. "הם רואים את הפנים היפות של החברה הדתית בזה שאנחנו באים אליהם במקום הכי רגיש ושברירי שלהם ומעניקים להם. זה עושה המון. הם הרבה פעמים שואלים כמה הם צריכים לשלם ואנחנו אומרות להם 'שום דבר, תשלמו בחיוך'".
לאהובה ושמואל ישנו קשר נוסף ל'עזר מציון' – שמואל עבר השתלת מח עצם לפני ארבע שנים. שמואל: "הייתה לי לוקמיה והייתי מאושפז בתל השומר כמאה ימים ועברתי גם כימותרפיה, עד שבסופו של דבר נמצא לי תורם במאגר מח העצם של 'עזר מציון'. בגלל הקורונה את התורם פגשנו רק אחרי שנה וחצי". "יש כאן גם עניין של הכרת הטוב", מסכמת אהובה.
(ראש השנה תשפ"ד)
