שנת דרקולה בפתח

מה צפוי לנו בשנת התשפ"ד? נקווה שרק דברים טובים, אולם שם השנה – הַתְשַׁפֵּד – מזכיר לי את אחת הדמויות ההיסטוריות הידועות והאפלות ביותר, הלוא הוא – ולאד המשפד.

ולאד המשפד, הידוע גם בתור ולאד צֶפֶּש, ולאד השלישי או דרקוליה, היה שליט ולאכיה במהלך המאה ה-15. הוא נודע בשל מאבקו לעצמאותה של ולאכיה נגד האימפריה העות'מאנית, ובשל אכזריותו וקשיחותו הרבה. את כינוי קיבל בעקבות מנהגו לשפד את אויביו הרבים על מוטות עץ מחודדים, מה שהעניק לו מוניטין מפלצתי ומרתיע. מאידך גיסא, הוא השליט חוק וסדר בממלכתו, ומסופר שבתקופתו יכול היה אדם להשאיר שק מלא מטבעות זהב בכיכר השוק בערב, ולבוא ולמצוא אותו שלם בבוקר, משום שאיש לא העז לפשוע בשל הפחד מעונש. בהשראת דמותו ההיסטורית של ולאד צפש, יצר הסופר האירי ברם סטוקר במאה ה-19 את דמותו האגדית של הערפד דרקולה – אחת הדמויות המפורסמות והמשפיעות ביותר בתרבות המודרנית. בכך למעשה הפך ולאד צפש לרומני המפורסם ביותר בהיסטוריה.

מה אנו יכולים ללמוד ממנו בשנה המזכירה את כינויו? גם אם איננו מעוניינים, כמובן, לחקות את אכזריותו הקיצונית, ישנן מספר תכונות אותן אפשר ללמוד ממנו. ראשית, מסירותו למולדת ונכונותו להגן עליה מפני שאיפות ההתפשטות של האימפריה המוסלמית – מציאות אותה גם אנחנו מכירים בארצנו. שנית, לחימה חסרת פשרות נגד אויבי העם, תוך נכונות לנקוט באמצעים קשים על מנת ליצור הרתעה. בראשית דרכה הבינה מדינת ישראל היטב את חשיבותה של מדיניות זו, אולם עם השנים היא כורסמה, נחלשה והתערערה בשל ספקות פנימיים. כתוצאה מכך רק התרבתה שפיכות הדמים משני הצדדים. סיפור "שק הזהב" של דרקולה ממחיש שכאשר השלטון הוא חזק ומרתיע מספיק – אין צורך להשתמש בעונשים בפועל, משום שאנשים ישמרו על החוק והשלום בעצמם. רפיסות וחולשה לא מונעת אלימות אלא מעודדת אותה.

הפועל "לשפד" מזכיר את הביטוי "ייקוב הדין את ההר" – נאמנות לצדק ללא פשרות. אמנם הקב"ה שיתף את מידת החסד במידת הדין, כדי שיוכל העולם להתקיים, אך שתיהן נחוצות, ולפעמים יש צורך לחזק את הדין דווקא. נקווה שבשנה זו נעורר לתחייה את הכוחות של העם היהודי בן האלמוות, עליו נאמר: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".

(ראש השנה תשפ"ד)