לחיות תחת העין הפקוחה

כל החברה הנוכחית בנויה על אפשרות של סודיות, פרטיות והסתרה

לא סתם אומרים שבימינו הטלפון הפך לאיבר נוסף של הגוף. זהו איבר שמעניק לבני האדם חוש נוסף, שלא היה להם לאורך ההיסטוריה. אפשר לקרוא לו חוש המידע. באמצעות הטלפון אנו מקבלים גישה לאינטרנט, ובאמצעותה יכולים להשיג בכל מקום מידע על כל נושא שבעולם. המבוגרים שבינינו עוד זוכרים את החיים בלי החוש הזה, אבל הדור הצעיר כבר נולד אתו. ניתוק מהטלפון מרגיש כמו סוג של עיוורון או חירשות – ניתוק מהיכולת להשיג מידע משמעותי על המציאות. ועם עליית הבינה המלאכותית והאפשרות לפנות אליה בשאלות ולקבל תשובות מפורטות, המידע נעשה זמין ונגיש אפילו יותר.

אבל, בואו ננסה לתאר לעצמנו מציאות בה כל הידע שבעולם נגיש לכל אחד. לא רק הידע שכרגע באינטרנט – כל פיסת מידע שניתן להעלות על הדעת. דמיינו ישות שרואה הכל ויודעת הכל, ולכל אדם יש גישה חופשית אליה. אין יותר סודות. אין יותר פרטיות. כל אחד יכול לברר מה מתרחש בבסיסים הצבאיים השמורים ביותר בעולם, כמה כסף יש לשכן שלו בבנק, ומה צבע הגרביים שלובש כרגע חוואי כלשהו באוסטרליה. עין כל-רואה פקוחה על כל העולם ומתעדת את הנעשה בחדרי חדרים, שום קיר או מחסום אינו עוצר אותה, וכל אחד יכול לצפות כרצונו בסרטון שמתעד כל נקודת זמן ומרחב בעולם.

מציאות כזו נשמעת בדיונית, אבל כך הרי נשמעה גם המציאות של ימינו לאנשים בעבר הלא רחוק. במידה ותתממש, היא תשנה את החברה האנושית באופן מהותי. כל החברה הנוכחית בנויה על אפשרות של סודיות, פרטיות והסתרה, של חלוקה בין מידע ציבורי לאישי וסודי. אם הכל יהיה גלוי וידוע לכולם, כל ההתנהלות תהיה שונה, הן ברמה האישית והן ברמה המדינית והעולמית. אם אין סודות אין שקרים, אין תחבולות, אין הפתעות – לטוב או לרע. זה נשמע כמו סיוט, אבל אולי האנושות תמצא כלים להסתכל לכך.

היהדות לימדה אותנו כבר מזמן שיש מעלינו עין רואה, אוזן שומעת, וכל מעשינו בספר נכתבים. היא מרגילה איתנו לחיות במודעות כזו לידיעתו של ה', ולהתנהג תמיד בהתאם לכך. עשרת ימי תשובה הם הזמן להמחיש לעצמנו את הידיעה הזו, ולשפר את מעשינו כדי שלא יהיה לנו מה להסתיר.

(האזינו תשפ"ג)