הבחירה והתמודדות עם קשיים

ברכותיו של יעקב לבניו נוגעות לאופי הבנים, בהווה ובעתיד. יעקב משתמש בדימוי לבעלי חיים שונים. נלמד מכך כללים ועקרונות לעולמנו, כאן ועכשיו.
בברכתו של יעקב ליששכר הוא מדמה אותו ל'חמור גרם', ומדגיש את אופיו של יששכר שהיה נכון לשאת על כתפו משא כבד ולעמוד בקשיים רבים ובזכותם הצליח: "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים וגו', ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" (בראשית מט טו). "'יששכר חמור גרם' – רצה לומר חזק ובעל גרמים וסובל משא גדול וזה הוא שאמר: 'ויט שכמו לסבול'" (ספר השורשים לרד"ק – ערך גרם).
הדימוי לחמור, בהמת עבודה ומשא שנכון לשאת משאות כבדים ולהתאמץ מאד, ולא לסוס שהוא בעל חיים אקסלוסיבי יותר, בא להדגיש שאופיו של יששכר הוא הנכונות לעמול ולקחת על עצמו אתגרים קשים מאד, בלי לחפש לעצמו הקלות ותנאים משופרים. מהמשך הפסוק אנו למדים שהנכונות לשאת בקושי הוא שהביא את יששכר להישגים נדירים. אנו מבקשים ללמוד מכאן על תהליכי הבחירה של האדם.
חכמים פירשו את הפסוק בכמה תחומים. בתחום התורני: "ויט שכמו לסבול – עול תורה, ויהי – לכל אחיו ישראל, למס עובד – לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין וכו'. מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם. וכו'" (רש"י שם). כלומר, הנכונות של יששכר לעמול בתורה ולהתמודד עם אתגרים קשים בלימוד הביאה אותו להישג חסר תקדים, שממנו יצאו מאתיים ראשי סנהדראות. תחום נוסף הוא ירושת הארץ והביטחון: "'ויט שכמו לסבול עולה של ארץ ישראל ויהי למס עובד', וכו': כל השבטים הניחו יתירות ושבטו של יששכר לא הניח יתירות. רבי שמואל בר נחמן אמר: אף שבטו של יששכר הניח יתירות אלא שהיו בעלי מסים" (בראשית רבה צח יב). כלומר, הנכונות להתמודד עם האתגר של כיבוש כל נחלתו מנע ממנו אח"כ בעיות עם יושבי המקום, וזכה לשלווה ביטחונית בנחלתו. "ואונקלוס תרגם בפנים אחרים: 'ויט שכמו לסבול' מלחמות, ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר, 'ויהיה' האויב כבוש תחתיו 'למס עובד'" (רש"י שם).
תחום נוסף קשור לעבודת האדמה: "ויט שכמו לסבול – עבודת האדמה. ויהי למס עובד – על שהיה נותן ממנה תרומה ומעשרות לכהנים וללוים" (בכור שור שם ובפירוש הריב"א).
המכנה המשותף – הדברים תלויים זה בזה. עצם הנכונות להתמודד עם קשיים היא אשר מביאה להישגים. אין קיצורי דרך ואין תוצאות ללא מאמץ. "אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן, 'לא יגעתי ומצאתי' – אל תאמן, 'יגעתי ומצאתי' – תאמן" (מגילה ו ב).
עקרון זה התבאר בדברי מרן הרב קוק זצ"ל בספרו 'מוסר אביך': "תנאי גדול התנה החסיד ב'חובות הלבבות' עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם (מרירות התרופה, ברובד הנפשי, כדי להרפא ולעשות את הדבר הנכון א.ש.)…. ומכל מקום אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם אין זה דבר מוכרח שיהי' דוקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם, ועל כל פנים שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל" (מוסר אביך ב א). הדרך למתיקות ההצלחה, עוברת פעמים רבות דרך המרירות של הקשיים.
כאשר עומדות על הפרק כמה אפשרויות, האחת קשה אבל נכונה יותר, והשנייה קלה יותר, וצריך לבחור ביניהן, קיימת נטייה פסיכולוגית לבחור באפשרות הקלה. אם אין נכונות מלכתחילה לסבול את הקושי, ולרצות אותו, הדבר משבש את השיפוט ואת כושר ההחלטה. פעמים רבות עצם הנכונות 'לסבול' היא העיקר, משום שאח"כ מתברר שהחשש מפני הקושי היה הרבה יותר ממה שהוא באמת.
בעידן המודרני, קיימת רתיעה מקושי וסבל, גם מכזה שהוא הכרחי בדרך להצלחה. כדי לבחור בחירות נכונות חובה להתמודד עם נטייה זו. (ויחי תשע"ח)