הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בשבוע שבין פרשת 'חוקת' לפרשת 'בלק', עיניים רבות היו מופנות לביקור החשוב ביותר של ראש ממשלת ישראל בוושינגטון. ביקור ראשון לאחר ההצלחה הגדולה ב"ה של מבצע "עם כלביא", ובמהלכו בא לידי ביטוי שיתוף פעולה חסר תקדים בין ישראל לארה"ב, בעלת בריתה האסטרטגית, אך גם תכתיב אמריקאי להפסקת הלחימה בזמן שהיה נכון לה. רק מעטים שותפי סוד שיודעים על מה באמת דנו שם, אילו הזדמנויות מדיניות עומדות בפנינו, ומנגד האם גם הוצבו דרישות למחירים מדיניים בעייתיים.
הזירה המדינית והבינלאומית היא זירת מערכה קיומית, ממש בדומה לזירת המלחמה הקינטית ובמקביל אליה. על הזיקה שבין שתי הזירות כתב קלאוזביץ: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים" (בספרו "טיבה של המלחמה"). בזירת המערכה המדינית, אין רואים בצורה מוחשית צבאות נלחמים זה בזה ולא תמיד רואים אויב בעין. מהלכים מדיניים עשויים לחזק את המעמד הבינלאומי, לייצר בריתות שיחזקו את מעמד המדינה כדי לשמור מפני פגיעה באינטרסים שעלולים להשפיע על היכולת הצבאית – אמברגו וכו'.
יש מהפעולות שמתרחשות לפני הקלעים, ואנו יודעים ושומעים עליהן, ויש פעולות שנעשות בחשאי. לפעמים הן מצליחות ונחשפות, ולפעמים הן משתבשות, ואז רק מי שניסה לקדם אותן יודע שניסה ולא הצליח. גם בזירה זו צריך להתנהל בצורה אסטרטגית ובמידת הצורך גם בצורה תחבולנית: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד, ו).
בכל מה שקשור למדינת ישראל, מצבה בזירה המדינית הבינלאומית לאורך כל השנים מורכב משל רוב המדינות. יש מדינות שמתנהלות כלפי ישראל בצביעות, בדו-פרצופיות, ובסטנדרטים כפולים ביחס למה שהן דורשות מעצמן וממדינות אחרות. אצל חלקן ניתן לזהות גם מניעים אנטישמיים.
hugo-jehanne
לאחר אסון שמחת תורה תשפ"ד, כל זמן שמתינו היו מוטלים לפנינו ודמנו שתת – זכינו לחיבוק בינלאומי, באמצעות מסרים מדיניים של הזדהות והשתתפות בצער, גם בקרב עמי אירופה. משלחות מדיניות רמות דרג באו לבקר ולחזק. אולם, כאשר התחלנו להשיב מלחמה שערה – ולגבות את המחיר הראוי מאויבינו, התמיכה הפכה לביקורת, ואח"כ לסנקציות ולאמברגו, ולצווי מעצר בבית הדין הפלילי בהאג.
פרשת 'בלק' היא פרשה ייחודית משום שהיא מתארת אירוע של מערכה מדינית לא צבאית, של ניסיון לפגוע בעם ישראל בצורה לא קונבנציונלית, בקללות מטאפיזיות, ע"י קואליציה בין בלק ובלעם, בין זקני מואב וזקני מדיין. אירוע מיוחד שמתרחש מאחורי הקלעים, שרק המעורבים בו יודעים מה הם זממו לעשות וכיצד הופרה עצתם, והקללה הפכה לברכה.
לעם ישראל נודע רק אח"כ מה שקרה ע"י משה רבנו, ועל כך אומרת הגמ': "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (בבא בתרא יד ע"ב). "ויש לי לעורר בדבר אחד הנה אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמנו עדי ראיה חוץ מפ' בלעם כי כל מופת מצרים ומדבר את הכל ראו עינינו ונעשה לפני ס' רבוא ולא נשאר א' מכל ישראל בחוץ שלא ראה וכו'" (שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנו). יש בכך ביטוי לטבעה של הזירה המדינית שיש בה מהלכים שמתנהלים מאחרי הקלעים, ולא תמיד הם נחשפים ונראים. פעמים שמזימות האויב סוכלו טרם שהתרחשו, ומבלי שעם ישראל ידע על כך בזמן אמת, והן נתגלו רק בדיעבד.
מה הייתה המוטיבציה שהניעה אותם להתאגד וליצור קואליציה מדינית שתנסה לפגוע בעם ישראל בדרך זו? האם בלק חשש מאיום קיומי על מואב, או שהיה כאן מניע אחר? "'הנה עם יצא ממצרים' – אמר ליה: ואת מה אכפת לך?! אמר לו: הנה כסה את עין הארץ, שתי עיניים שהארץ תלוי בהם, סיחון ועוג, החרימום וכסו עיניהם, ואני מה אעשה" (תנחומא בלק ד).
הפגיעה בסיחון ובעוג ערערה את היציבות של המערכת המדינית האזורית, ואת תחושת הביטחון. אולם, בהערכת המצב הביטחונית שלהם הם לא חששו מאיום קיומי: "והנה ידעו מואב כי ישראל לא ילכדו את ארצם מהם, כי שלחו להם כאשר שלחו לסיחון" (דברים ב, כט) "עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' א-להינו נותן לנו", או ששמעו גם כן מניעת השם שאמר להם (שם שם ט): "אל תצר את מואב" ולכן אמרו לזקני מדיין, אפילו שלא ילכדו את ארצנו, ילחכו ברובם את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, וילכדו להם את כל סביבותינו כאשר עשו לשני מלכי האמורי ויתנו אותנו למס עובד" (רמב"ן במדבר כב א).
מסתבר לומר שהמניע של קואליציית מואב-מדיין לא היה רק הגנתי, להסרת איום, אלא אידאולוגי-עקרוני, התנגדות למהלך האלוקי של הגעת עם ישראל לארץ ישראל ועלייתו על במת ההיסטוריה.
(11 שנה ל'צוק איתן' – זוכרים את הדר גולדין הי"ד ומצפים להשבת גופתו לקבר ישראל. הדברים נכתבו לזכר אבי מו"ר ר' משה שנוולד הכ"מ)
