סדום ועזה

פרשת "וירא" מתארת שתי תרבויות שונות, שתי תפיסות עולם שונות המנוגדות מקצה לקצה: תרבות אברהם לעומת תרבות סדום. התורה מבליטה את הניגוד ביחס לפער הגדול שהיה בין הכנסת האורחים של אברהם לבין היחס לזר בעיר סדום. לאברהם, שגר באוהל אצל בן בריתו ממרא (אלוני ממרא), אין בית משלו אבל הוא משתדל בכל כוחו לעשות חסד ולקבל פני אורחים. לא רחוק משם סדום, ארץ מבורכת בכל טוב אבל מושחתת עד היסוד. כל זר שמגיע לשם, מתנכלים לו. על אף הפער, אברהם עומד ומתחנן שהקב"ה לא ישמיד את סדום בזכות צדיקי העיר. אבל גם עשרה צדיקים לא היו בנמצא.

היעלה על הדעת שלא יהיו ולו עשרה צדיקים בסדום? אם נדייק בלשונו של אברהם נמצא שמדובר בצדיקים מיוחדים: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר", והקב"ה עונה לאברהם באותו מטבע לשון: "וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר …". ומסביר אבן עזרא: "וטעם בתוך העיר – שהם יראים את השם בפרהסיא". כוחו של המיעוט להכריע את גורל המקום אם הם מעורים בעיר. ייתכן שהיו בסדום עשרה צדיקים שלא השתתפו במעשי הרשע, אלא שהם הסתגרו בבתיהם ולא מיחו על העוולות. הם ראו איך מענים יתומים, ושתקו. לכן גם הם נספו בהפיכת סדום. המצור על ביתו של לוט, לאחר שהכניס את אורחיו, נעשה על ידי כלל האוכלוסייה – עובדה שמשקפת את עוצמת האכזריות שהייתה בסדום: "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה". ועל כך מעיר הרמב"ן: "ובפרץ ההוא [פילגש בגבעה] עוד לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום שנאמר בו 'מנער ועד זקן כל העם מקצה', אבל בגבעה נאמר והנה אנשי העיר 'אנשי בני בליעל'".

הרמב"ן מבחין בין סדום לפילגש בגבעה: בעוד שם חטאו רק בני בליעל, בעיר סדום כל אנשי העיר היו שותפים מנער ועד זקן. ומוסיף הנצי"ב: "פי' מקצה העיר, אף על גב שהיו רחוקים מבית לוט מכ"מ נתקבצו ובאו, שלא היה נחשב בעינם לעול כלל, על כן לא חדל שום אדם להשתדל ולהשתתף בזה, אפי' זקנים שלא מחמת תאווה באו, אלא מצד שנחשב להם למשפט ישר. וזה היה ההבדל בין מעשה סדום למעשה פילגש בגבעה, ששם נתקבצו בני בליעל, שראו את האורח ונתאווה להם, והכל ידעו שהמה בני בליעל… אבל בסדום הרגילו כל כך ברע עד שנהיה כתקנה יפה בעיני כולם".

בעוד בפרשיית פילגש בגבעה יסוד החטא היה תאווה, הרי שבסדום הייתה אידיאולוגיה מושרשת, שאסור לאורח להגיע למחוזם ואם הגיע היו פוגעים בו ואונסים אותו.

בטבח שהתרחש ב-7 באוקטובר מאות אזרחים עזתיים נכנסו והצטרפו למחבלים השטניים מכוחות הנוחבה כדי להשתתף בפרעות. מצלמות האבטחה של קיבוץ בארי מתעדות את השתתפותם של אזרחים מנער ועד זקן במעשי הזוועה והביזה. צאלח ערורי ימ"ש, אחד ממנהיגי החמאס, התגאה שמי שהיו שותפים בחטיפת היהודים לעזה היו אזרחי עזה. התמונות ממצלמות האבטחה בבארי מדמים בדיוק את דברי הפסוק: "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה". בסדום לא נתנו לאורחים מרחב של מחיה. בטבח הנוראי שחווינו היו שותפים זקנים ונערים במעשי הרצח והביזה. המשפט לאלוקים, והוא ינקום נקמת דם עבדיו השפוך.

אמנם בלחץ אמריקני ומשיקולים מדיניים קראה ישראל לכל העזתים שבצפון הרצועה לעבור מיידית לדרום, שם הם יקבלו מים, תרופות ומזון, בעוד את צפון עזה מתכוונת ישראל להרוס עד היסוד – ובכל זאת, לכל בני העוולה שם צריך להיות ברור: מי שיעמוד בדרכם של החיילים – דמו בראשו.