הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מדינת ישראל שוכנת באזור אקלימי חצי מדברי, המתאפיין בשנים שחונות שבהן כמות הגשם קטנה מהממוצע. ישראל מחזיקה בשיא עולמי בטיהור מי שפכים, מניעת אובדן מים, התפלת מי ים, שימוש במים מליחים בחקלאות ועוד.
בפרשת השבוע חוזר פעמים רבות הסיפור על חפירת הבארות על ידי יצחק. מדוע? (בראשית כ"ו, י"ג-ט"ו, שם, כ"ו י"ח). ושוב (שם, כ"ו, ל"ב-ל"ג). המאבק על השותפות במשאבים הטבעיים מחריף, ומגיע לכדי עושק, זה חופר, וזה סותם. זה מוצא, וזה עושק. זה חוזר אל נחלת אביו, וזה מגרשו. המחלוקת מחלחלת עד לאחרון הרועים – יחס אנשי גרר גורר יחס מסוים של קרבן אל תוקפן – יצחק ורועיו סופגים את העלבונות, חורקים שיניים, עוזבים ומנסים במקום אחר, "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיה, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה" מה משמעות חפירת הבארות ומה משמעותם של השמות השונים של הבארות? פרשני המקרא עסקו בשאלות אלו, הרשב"ם טוען שעניין הבארות מובא כדי ללמדנו שאפילו שהפלישתים סתמו את הבארות בימי אברהם יצחק שב ופותח אותם, הוא איננו מוותר ונאחז בארץ למרות הקשיים. הרמב"ן מפרש שבחפירת הבארות משמעות סמלית נסתרת ורמז לעתיד, הרמב"ן לשיטתו ש"מעשה אבות סימן לבנים", ולכן הריב על הבארות הוא סימן על המאבק הרוחני בין עם ישראל לעמים, השמות, עשק ושטנה, מבטאים היטב את אותם מאבקים שרק באחרית הימים ייפסקו. על הצורך החיוני במים בארץ ישראל אין צורך להכביר במילים, הרוצה להיאחז בארץ מוכרח להתחשב בעובדה זו. יצחק בהיאבקו עם פלישתים מחזק את אחיזתו בארץ, כך פירש האלשיך כי אבימלך, מלך פלישתים, היה מדרבן שנאה כלפי יצחק – היות ורצה להיפטר ממנו, שלח את עבדיו לסתום את הבארות. כדי שיצחק יבין את הרמז שאינו רצוי בארץ ויצא משם! דון יצחק האברבנאל ביאר את חפירת הבארות וקריאת השמות כאות וסימן שיצחק, ממשיך את פעולתו של אברהם אביו כריבון בשטח, התורה סיפרה את המאבק הניטש בין יצחק לבין הפלישתים כדי להודיע שיתקיים הכתוב "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל".
במדינה הנתונה לסיכונים ביטחוניים ושמתקני התשתית שלה, ובראשם מתקני ההתפלה שלאורך החופים נמצאים על הכוונת המידית של אויביה, יש חשיבות רבה לשמירה על מקורות מים מגוונים.
הדילמה המפורסמת בגמרא, אשר אנשי הלכה ומשפט, אתיקה וסוציולוגיה הרבו לעסוק בה נוגעת למים, "שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים. אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד, וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא ס"ב, ע"א). חיוניות המים היא גם כשאינם לשתייה. אחד המקורות ההלכתיים המכוננים בדיון זה, דן במקור מים ציבורי שאיננו מספק לכל הצרכים, מי קודם לנצלם, "מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים, בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים, כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים חיי אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן, רבי יוסי אומר, כביסתן קודמת לחיי אחרים" (נדרים פ' ע"ב). בסוגיה זו מובאת דעת ר' יוסי המייחס למים המיועדים לכביסת בגדים רמה של פיקוח נפש! דעת רבי יוסי מפתיעה ביותר, לדעתו בעל המים יעדיף את כביסתו על פני צימאונם של אחרים, שאינם 'מקומיים'. האחרונים דנו האם בכביסה מדובר בשאלת 'חיים' או צער? האדמו"ר מקלויזנבורג סובר שההזדקקות לכביסה, לדעת ר' יוסי, כמוה כ'חיי נפש', ולא כצער בלבד. הוא מנמק זאת שלא יתכן לסכן אחרים רק כדי להימנע מצער בלבד (שו"ת דברי יציב, חו"מ סי' ע"ט). הרב משה פיינשטיין סבור שבעניין 'חיי אחרים' מול 'כביסתן' לא מדובר בשאלת חיים ומוות בשום צד, לא שלו ולא של האחרים. הנדון הוא רק צער כתוצאה מחוסר מים לעומת צער אחרים שיצמאו ויצטרכו לטרוח למצוא מים (אגרות-משה יו"ד ח"א סי' קמ"ה). כאן נציין שגם אם כיום 'כביסה' אינה חיונית עד כדי 'שגעון', בלשון התלמוד, עדיין ניתן לדמות את הצורך במים לשירותים כצורך דומה מבחינת חיוניותו – לעתים, גם לרחיצת תינוקות, זקנים וחולים. יש הסוברים שמאחר ומדובר בעיר שלמה" ההימנעות מכביסה משמעותה בעיית היגיינה חמורה ולכן הכללים הם אחרים כי מדובר בפיקוח נפש של ציבור (שו"ת בדי הארון על פיקו"נ סי' ג'). אי אפשר להתחסד על חשבון ילדים, בני העיר אינם רשאים לוותר על מי השתייה או על הכביסה לטובת חייהם של אחרים" משום שהאוכלוסייה בעיר מורכבת מילדים קטנים והם אינם בני מחילה ולכן אי אפשר להתחסד על חשבונם.
