שעתה של הרוח האנושית

בתחילת המאה ה-20 הגיחה לעולם גישה פסיכולוגית חדשה – "לוגותרפיה" (טיפול באמצעות מציאת משמעות), גישה שפיתח הנוירולוג והפסיכיאטר היהודי, ויקטור אמיל פרַאנקל.

טענת הלוגותרפיה היא שהאדם הוא יצור המחפש משמעות – סיבה וטעם לקיומו. לא כסף, לא כבוד, לא חברים. כל הנ"ל הם אמצעים או תוצאות או הזדמנויות לביטוי של מהותנו הפנימית. ומהי מהות זו? הרוח המפעמת בנו, הערכים המנחים אותנו בחיינו ואשר עבור מימושם אנו מוכנים אף למעשי הקרבה.

לו הייתם מתבקשים לרשום לפניכם מה הכי חשוב לכם בחיים – עבור מה אתם מוכנים להשקיע זמן וכסף, לוותר על שעות שינה, על נוחות פיזית וביטחון, לשנות תוכניות, לתרום דם או כליה, להגן בחירוף נפש – מה הייתם משיבים? התשובה לשאלות מעין אלה מבהירה לנו את ערכי היסוד שלנו ונוגעת במשמעות האישית שאנו מעניקים לחיים שלנו – הדברים שבשבילם אנו חיים.

על פי הלוגותרפיה, בידינו בחירה תמידית כיצד לחיות. בידינו להתבונן בחיים, על שלל אתגריהם, כמסע שיש לשרוד אותו (מה שאינו אפשרי – שהרי איננו יוצאים מן החיים בחיים) ובמידת האפשר ליהנות ממנו. או כמסע התובע מאיתנו לקחת אחריות אישית ולממש בעשייה בפועל, גם במצבים של סבל גדול, את עוצמתנו הרוחנית, כל אחד לפי אישיותו, משאביו וכישוריו. שיאו של מימוש זה נקשר עם עשייה למען ערך – אידיאל או למען הזולת.

פראנקל טען כי החיים מציעים לנו הגשמה של ערכים (מימוש רוחני) בכל רגע, וכי בריאות הנפש שלנו מבוססת על מתח קבוע בין מה שהשגנו עד עכשיו בחיים, לבין מה שעלינו עוד להשיג. בהקשר זה החיים מהווים עבורנו, בכל רגע, "קריאה" והזדמנות לפעול, אשר פעמים רבות איננו מודעים להן.

נחשול ההתנדבות, החסד, הציונות, החיבור ליסודות היהדות והרעות, שמתעורר כעת בימי המלחמה, מעיד כי הזוועה מתורגמת על ידי רבים לפעמון כריזה והשכמה, הקורא להסרת האבק שהצטבר על עולם הערכים שלנו, משיקולי נוחות וכתוצאה של פחדים ומחסומי חשיבה שאימצנו לגבי זמן, כסף ומערכות יחסים.

גודל הרגע הוא שְׁעָתָהּ של הרוח. שעת מימוש הערכים המעניקים משמעות וסיבה לחיים. לפנינו הזדמנות לקחת אחריות ותפקיד בקידום העולם אל תיקונו. ובלשונו המרגשת של פראנקל: "להפוך טרגדיה לניצחון אנושי".

לתגובות: naomieini1@gmail.com